Mishnah.org Logo

Mishnayos Zevachim Perek 5 Mishnah 4

זבחים פרק ה׳ משנה ד׳

4

The burnt offering is an offering of the most sacred order. Its slaughter is in the north of the Temple courtyard and the collection of its blood in a service vessel is in the north, and its blood requires two placements that are four, and it requires flaying of its carcass and the cutting of the sacrificial animal into pieces, and it is consumed in its entirety, with the exception of its hide, by the fire of the altar.

הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים:

ד׳
Bartenura

העולה קדשי קדשים – [The burnt offering] is the Most Holy Things, and becomes disqualified if it leaves [outside of the Temple courtyard] and with a person wo immersed himself on that day (but if he is a priest, is remains prohibited for that day to eat Terumah/heave offering until nightfall), and someone lacking atonement (i.e., such as a person with a flux, a healed leper, who must bring an offering to complete their purification process) and those who commit an act of sacrilege, but because it is not written in Scripture that it is the Most Holy Things like with regard to the sin-offering and the guilt offering. The Tanna/teacher comes to teach us here that this is also of the Most Holy Things like the sin-offering and the guilt offering, for it is equivalent to them in the place of their slaughter and the recption of their blood.

שתי מתנות – in the northeastern corner/horn, and in the southwestern corner/horn which opposite forms a diagonal line/diameter, and the reason is because om the southeastern corner/horn, there was no base of the altar because it was not in the portion of Benjamin when Jacob prophesied about him (Genesis 49:27): “[Benjamin is a ravenous wolf;] In the morning he consumes the foe, [And in the evening he divides the spoil],” in his inheritance the Temple will be built, the thing that is sanctified for blood will not be other than in the portion of Benjamin, and that corner/horn, was not in his portion, for the Altar was taking effect in the portion of Judah, one cubit towards the east and one cubit in the south, all the length of the east and the south in the thickness of a cubit, but there wasn’t a cubit in the east throughout all of the east, for when it would reach the north eastern corner/horn, it would end within a cubit of the corner/horn. And similarly, regarding the ending of the southern cubit, it did not go throughout all of the south, for when it would reach the southwestern corner/horn, it would end a cubit, near the corner. It is found that the base of the altar exists for three corners/horns. Therefore, he would begin at the northeastern corner/horn, for since the southwestern corner/horn lacks a base to the altar because it was not in the portion of the prey which Jacob prophesied about. But the burnt offering requires at first the giving of the blood corresponding to the base of the altar. Therefore, it requires these two as we have stated. We require two gifts which are four, in order that the giving of the blood is on the four directions of the Altar, as it is written (Leviticus 1:5): “dashing the blood against all sides of the altar,” for if he sprinkled it, he could sprinkle it in one casting, the inference teaching us, “all sides/all around,” and it is impossible to surround it with one casting. And if it is all around, it is possible to float it like a string, the inference teaching us, “dashing/casting” and there is no dashing/casting, other than from afar, and like a string, it is impossible to surround it other than with a finger. How so? He gives two acts of placing which are [divided at the corners into] four.

וטעונה הפשט ונתוח – as it is written (Leviticus 1:6): “The burnt offering shall be flayed and cut up into sections.”

וכליל לאשים – all of it is burnt on the fire.

העולה קדשי קדשים. היא. ליפסל ביוצא, ובטבול יום, ובמחוסר כפורים ומועלים בה. ומשום דלא כתיב בה בקרא קודש קדשים היא כמו בחטאת ואשם, אשמועינן תנא הכא דהיא נמי קדשי קדשים כחטאת ואשם, שהרי היא שוה להם למקום שחיטתן וקבלת דמן:

שתי מתנות. בקרן מזרחית צפונית, ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון. וטעמא, משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לו יסוד לפי שלא היה בחלקו של בנימין שנתנבא יעקב עליו (בראשית מ״ט:כ״ז) בבקר יאכל עד, באחסנתיה יתבני מקדשא, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, ואותו הקרן לא היה בחלקו, שהמזבח היה תופס בחלקו של יהודה אמה במזרחו ואמה בדרומו כל אורך מזרח ודרום בעובי אמה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. נמצא יסוד לשלש הקרנות. הלכך היה מתחיל בקרן צפונית מזרחית. הואיל וקרן דרומית מזרחית אין לה יסוד לפי שלא היה בחלקו של טורף שנתנבא עליו יעקב. ועולה טעונה תחלת מתן דמה כנגד היסוד, הלכך בעי הנך תרתי דאמרן. דשתי מתנות שהן ארבע בעינן, כדי שיהא מתן הדם בארבע רוחות המזבח, דכתיב (ויקרא א׳:ה׳) וזרקו את הדם על המזבח סביב, אי וזרקו יכול יזרקנו בזריקה אחת, תלמוד לומר, סביב ואי אפשר להקיף בזריקה אחת. אי סביב יכול יקיפנו כחוט, תלמוד לומר וזרקו, ואין זריקה אלא מרחוק, וכחוט אי אפשר להקיף אלא באצבע. הא כיצד, נותן שתי מתנות שהן ארבע:

וטעונה הפשט ונתוח. כדכתיב (שם) והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה:

וכליל לאישים. כולה נשרפת על גבי האש: