Mishnayos Zevachim Perek 5 Mishnah 3
Change text layout:
זבחים פרק ה׳ משנה ג׳
These are the halakhot of the communal and the individual sin offerings. These are the communal sin offerings: Goats of the New Moon and of the Festivals. Their slaughter is in the north of the Temple courtyard, and the collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires four placements on the four corners of the altar. How did the priest do so? He ascended the ramp of the altar and turned right to the surrounding ledge and he continued east, and he came to the southeast corner and sprinkled the blood of the sin offering there and then to the northeast corner and sprinkled the blood there, and then to the northwest corner and sprinkled the blood there, and the southwest corner, where he performed the fourth sprinkling and descended from the altar. He would pour the remainder of the blood on the southern base of the altar. And the meat portions of the offering are eaten within the curtains, i.e., in the Temple courtyard, by the males of the priesthood. And they are eaten prepared in any form of food preparation, on the day the offering is sacrificed and during the night that follows, until midnight.
חַטֹּאות הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד. אֵלּוּ הֵן חַטֹּאות הַצִּבּוּר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת, שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. כֵּיצַד. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי. וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:
Bartenura
אלו הן חטאות הצבור. שאנו צריכין להזכירם, שהרי הפנימיות כבר נשנו:
שעירי ראשי חדשים ושל מועדות. שהן על מזבח החיצון:
שחיטתן בצפון. שהרי למדנו בבנין אב לכל החטאות שהן טעונות צפון:
עלה בכבש ופנה לסובב. מפני שדמה ניתן על הקרנות ובאצבע, צריך לעמוד על גבי סובב. אבל בכל שאר הדמים שהן התחתונים מן החוט ולמטה, עומד על הרצפה אצל זוית המזבח וזורק מן הכלי, וכל מקום שיגיע למזבח כשר:
ובא לו לקרן דרומית מזרחית. שבה הוא פוגע ראשון, כדקיימא לן [יומא דף ט״ו] כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, והכבש בדרום, וכשעולה בו ופניו למזבח נמצא ימינו למזרח, ופונה לימינו למזרח ובא לו לאותה הקרן והולך ומקיף בסובב דרך ימין ופניו למזבח מן הדרום למזרח וממזרח לצפון ומצפון למערב דהיינו דרך ימין. ואמה על אמה ברום אמה הנתון בראש המזבח בכל זוית וזוית שבה, קרוי קרן:
על יסוד דרומית. דילפינן ירידתו מן הכבש בחטאות החיצונות ושיירי הדם בידו, מיציאתו מן ההיכל ושיריים הפנימים בידו, מה יציאתו מן ההיכל היה נותן שיירי הדם בסמוך לו שהוא יסוד מערבי כדכתיב (ויקרא ד׳:ז׳) אשר פתח אהל מועד, דהיינו לצד מערב שהוא סמוך להיכל, אף ירידתו מן הכבש נותן השיריים בסמוך לו, דהיינו יסוד דרומי סמוך לכבש, שהכבש בדרום:
לפנים מן הקלעים. לפי שבמשכן היו קלעים היקף לחצר אהל מועד, ובחטאת כתיב (שם ו) במקום קדוש תאכל בחצר אוהל מועד. ובבית עולמים היתה חומת העזרה במקום הקלעים:
לזכרי כהונה. דגבי חטאת ואשם ומנחה כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה:
בכל מאכל. משום דבעי למתני בפסח דאינו נאכל אלא צלי, תנא בכולהו בכל מאכל:
ליום ולילה. דכתיב (שם ז׳) ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו, יאכל, למדנו לתודה שנאכלת ליום אחד. חטאת ואשם מנין, תלמוד לומר זבח:
עד חצות. סייג עשו חכמים לתורה להרחיק את האדם מן העבירה. דהא קרא לא יניח ממנו עד בוקר קאמר:
אלו הן חטאות הצבור – that we must mention them, for the inner [altar’s sacrifices] were already taught.
שעירי ראשי חדשים ושל מועדות – for they are on the outer altar.
שחיטתן בצפון – for we have learned them through a creation of a class (i.e., a conclusion, by analogy, from a case explicitly stated in Biblical law on all similar cases not specified in detail) for all sin-offerings which are required in the north.
עלה בכבש ופנה לסובב – because its blood is placed on the horns [of the altar] and with a finger, he (i.e.., the Kohen), need to stand on top of the SOBEB (i.e., a sort of gallery surrounding the altar for the priest to walk on). But with all of he other blood which are on the lower parts from the incisors and below, he stands on the floor near the horn of the altar and sprinkles from the utensil, and any place where it reaches the [lower[ altar is appropriate/fit.
ובא לו לקרן דרומית מזרחית – upon which he approaches first, for we hold (Tractate Yoma 15b): All the turns that you make (in the Temple) must be towards the right, to the east, and he comes to that horn/corner and goes and surrounds the SOBEB gallery the right side and his face is towards the altar from the south to the east and from the east to the north and from the north to the west, which is the path to the right. And a cubit by a cubit at the height of the cubit is given at the top of the altar in each and every corner that is in it, which is called, “horn.”
על יסוד דרומית – that we derive its descent from the inclined plane leading to the altar with the outer sin-offerings and remnants of the blood in his hand, from his departure from the palace/Holy (i.e., the hall containing the golden altar) and the inner remnants [of blood] in his hand, just as his departure from the hall containing the golden altar he would place remnants of the blood that is near him, which is he western side of the base of the altar/YESOD, as it is written (Leviticus 4:7): “[and all the rest of the bull’s blood he shall pour out at the base of the altar of burnt offering,] which is at the entrance of the Tent of Meeting,” which means to the western side which is near the palace (i.e., the hall containing the golden altar), even his descent from the inclined plane leading to the altar he places the remnants [of the blood] that are near him, meaning, the southern base of the altar adjacent to the inclined plane leading to the altar, that the inclined plane is in the south.
לפנים מן הקלעים – because in the Mishkan/Tabernacle, there were curtains surrounding the courtyard of the Tent of Meeting, and regarding the sin-offering it is written (Leviticus 6:19): “it shall be eaten in the sacred precinct, in the enclosure of the Tent of Meeting.” And in the Temple (i.e., the permanent house, as opposed to the Tabernacle), the wall of the Temple cout wss in place of the curtains.
לזכרי כהונה – regarding the sin-offerings and the gult offering and the meal offering, it is written (Leviticus 6;22): “Only the males in the priestly line may eat of it: [it is most holy].”
בכל מכל – because it was necessary to teach regarding to the Passover offering which is not eaten other than roasted (see Mishnah 8 of this chapter), it teaches here “in any manner of cooking food.”
ליום ולילה – as it is written (Leviticus 7:15): “And the flesh of his thanksgiving sacrifice of well-being shall be eaten on the day that is offered,” ‘it shall be eaten” – we learned [from it” that the thanksgiving offering is eaten over one day. From where do we learn about the sin-offering and the guilt offering? The inference teaches us (Leviticus 7:15): “[And the flesh of his thanksgiving] sacrifice [of well -being shall be eaten on the day that it is offered;].”
עד חצות – the Sages made a fence for the Torah [in order] to keep a person from sin. For here, the Biblical verse (Leviticus 7:15) is stated: “none of it shall be set aside until morning.”