Mishnah.org Logo

Mishnayos Yadayim Perek 4 Mishnah 3

ידים פרק ד׳ משנה ג׳

3

On that day they said: what is the law applying to Ammon and Moab in the seventh year? Rabbi Tarfon decreed tithe for the poor. And Rabbi Elazar ben Azariah decreed second tithe. Rabbi Ishmael said: Elazar ben Azariah, you must produce your proof because you are expressing the stricter view and whoever expresses a stricter view has the burden to produce the proof. Rabbi Elazar ben Azariah said to him: Ishmael, my brother, I have not deviated from the sequence of years, Tarfon, my brother, has deviated from it and the burden is upon him to produce the proof. Rabbi Tarfon answered: Egypt is outside the land of Israel, Ammon and Moab are outside the land of Israel: just as Egypt must give tithe for the poor in the seventh year, so must Ammon and Moab give tithe for the poor in the seventh year. Rabbi Elazar ben Azariah answered: Babylon is outside the land of Israel, Ammon and Moab are outside the land of Israel: just as Babylon must give second tithe in the seventh year, so must Ammon and Moab give second tithe in the seventh year. Rabbi Tarfon said: on Egypt which is near, they imposed tithe for the poor so that the poor of Israel might be supported by it during the seventh year; so on Ammon and Moab which are near, we should impose tithe for the poor so that the poor of Israel may be supported by it during the seventh year. Rabbi Elazar ben Azariah said to him: Behold, you are like one who would benefit them with gain, yet you are really as one who causes them to perish. Would you rob the heavens so that dew or rain should not descend? As it is said, "Will a man rob God? Yet you rob me. But you: How have we robbed You? In tithes and heave-offerings" (Malakhi 3:8). Rabbi Joshua said: Behold, I shall be as one who replies on behalf of Tarfon, my brother, but not in accordance with the substance of his arguments. The law regarding Egypt is a new act and the law regarding Babylon is an old act, and the law which is being argued before us is a new act. A new act should be argued from [another] new act, but a new act should not be argued from an old act. The law regarding Egypt is the act of the elders and the law regarding Babylon is the act of the prophets, and the law which is being argued before us is the act of the elders. Let one act of the elders be argued from [another] act of the elders, but let not an act of the elders be argued from an act of the prophets. The votes were counted and they decided that Ammon and Moab should give tithe for the poor in the seventh year. And when Rabbi Yose ben Durmaskit visited Rabbi Eliezer in Lod he said to him: what new thing did you have in the house of study today? He said to him: their votes were counted and they decided that Ammon and Moab must give tithe for the poor in the seventh year. Rabbi Eliezer wept and said: "The counsel of the Lord is with them that fear him: and his covenant, to make them know it" (Psalms 25:14). Go and tell them: Don't worry about your voting. I received a tradition from Rabbi Yohanan ben Zakkai who heard it from his teacher, and his teacher from his teacher, and so back to a halachah given to Moses from Sinai, that Ammon and Moab must give tithe for the poor in the seventh year.

בּוֹ בַיּוֹם אָמְרוּ, עַמּוֹן וּמוֹאָב, מַה הֵן בַּשְּׁבִיעִית. גָּזַר רַבִּי טַרְפוֹן, מַעְשַׂר עָנִי. וְגָזַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, עָלֶיךָ רְאָיָה לְלַמֵּד, שֶׁאַתָּה מַחְמִיר, שֶׁכָּל הַמַּחְמִיר, עָלָיו רְאָיָה לְלַמֵּד. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, יִשְׁמָעֵאל אָחִי, אֲנִי לֹא שִׁנִּיתִי מִסֵּדֶר הַשָּׁנִים, טַרְפוֹן אָחִי שִׁנָּה, וְעָלָיו רְאָיָה לְלַמֵּד. הֵשִׁיב רַבִּי טַרְפוֹן, מִצְרַיִם חוּץ לָאָרֶץ, עַמּוֹן וּמוֹאָב חוּץ לָאָרֶץ, מַה מִּצְרַיִם מַעְשַׂר עָנִי בַשְּׁבִיעִית, אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב מַעְשַׂר עָנִי בַשְּׁבִיעִית. הֵשִׁיב רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, בָּבֶל חוּץ לָאָרֶץ, עַמּוֹן וּמוֹאָב חוּץ לָאָרֶץ, מַה בָּבֶל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַשְּׁבִיעִית, אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַשְּׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, מִצְרַיִם שֶׁהִיא קְרוֹבָה, עֲשָׂאוּהָ מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכִים עָלֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית, אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב, שֶׁהֵם קְרוֹבִים, נַעֲשִׂים מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכִים עֲלֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִית. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אַתָּה כִמְהַנָּן מָמוֹן, וְאֵין אַתָּה אֶלָּא כְמַפְסִיד נְפָשׁוֹת. קוֹבֵעַ אַתָּה אֶת הַשָּׁמַיִם מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג), הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הֲרֵינִי כְמֵשִׁיב עַל טַרְפוֹן אָחִי, אֲבָל לֹא לְעִנְיַן דְּבָרָיו. מִצְרַיִם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ, וּבָבֶל מַעֲשֶׂה יָשָׁן, וְהַנִּדּוֹן שֶׁלְּפָנֵינוּ מַעֲשֶׂה חָדָשׁ. יִדּוֹן מַעֲשֶׂה חָדָשׁ מִמַּעֲשֶׂה חָדָשׁ, וְאַל יִדּוֹן מַעֲשֶׂה חָדָשׁ מִמַּעֲשֶׂה יָשָׁן. מִצְרַיִם מַעֲשֵׂה זְקֵנִים, וּבָבֶל מַעֲשֵׂה נְבִיאִים, וְהַנִּדּוֹן שֶׁלְּפָנֵינוּ מַעֲשֵׂה זְקֵנִים. יִדּוֹן מַעֲשֵׂה זְקֵנִים מִמַּעֲשֵׂה זְקֵנִים, וְאַל יִדּוֹן מַעֲשֵׂה זְקֵנִים מִמַּעֲשֵׂה נְבִיאִים. נִמְנוּ וְגָמְרוּ, עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית. וּכְשֶׁבָּא רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דֻּרְמַסְקִית אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּלוֹד, אָמַר לוֹ, מַה חִדּוּשׁ הָיָה לָכֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם. אָמַר לוֹ, נִמְנוּ וְגָמְרוּ, עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִים מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית. בָּכָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר, סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם (תהלים כה). צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם, אַל תָּחֹשּׁוּ לְמִנְיַנְכֶם. מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ, וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ עַד הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית:

ג׳
Bartenura

עמון ומואב מה הן בשביעית – This is not Ammon and Moab that purified in Sihon which is in the inheritance of Reuben and Gad [in Transjordan], for this is the Land of Israel, even if you wish to state that those who came up from Babylonia [following seventy years of Exile in Babylonia following the Destruction of the First Temple] did not conquer it, perforce [the laws of] the Seventh Year are practiced in it, for it is taught in the Mishnah in the Tractate Sheviit, Chapter הפיגם/The Herb rue (i.e., Chapter 9) [Mishnah 2]: “There are three lands/regions [are delineated] with respect to [the laws] of removal: Judea, Transjordan and the Galilee.” And Transjordan is the land of Sihon. But we are speaking about the remainder of the land of Ammon and Moab where they didn’t purify in Sihon nor ever conquered it. Know, that when they include [a person] who made Aliyah [to the Land of Israel] from Babylonia and from Egypt.

ולא שניתי מסדר השנים (I have not changed the order of the years) – of the world. After the year of [bringing] the Poor Man’s Tithe (i.e., year six of the cycle), we bring the Second Tithe [which is consumed in Jerusalem]. Therefore, it is appropriate in the Seventh Year [to bring] Second Tithe

המעשר והתרומה – perforce, the Tithe that is mentioned here is Second Tithe, similar to Terumah/heave-offering which is holy, and not the Poor Man’s Tithe which is profane/non-consecrated, and one cannot make Second Tithe inoperative because of the poor.

כמשיב על דברי ר' טרפון – to assist him.

אבל לא לענין דבריו – meaning to say, but not from his reasoning.

מצרים מעשה חדש – that the elders that existed after Ezra establish to separate tithes in Egypt.

ובבבל מעשה ישן – it is the ordinance of the Prophets who existed prior to the Destruction of the Temple, but the matter was forgotten, for perhaps there wasn’t a need for the poor at that particular hour/time.

עשה נביאים – and by the word of Prophecy, they made a special emergency dispensation (not to be taken as a precedent), and we don’t learn from it.

הלכה למשה מסיני – Not exactly. For this is not from Torah, but rather, it is as if it is a usage dating from Moses as delivered from Sinai (i.e., a traditional interpretation of a written law). However, in the Tosefta [Tractate Yadayim, Chapter 2, Halakha 16 – in the Zuckermandel edition], it implies it is stating an actual usage dating from Moses as delivered from Sinai.

עמון ומואב מה הן בשביעית. אין זה עמון ומואב שטהרו בסיחון שהיא נחלת ראובן וגד, דההיא ארץ ישראל היא, אפילו אם תמצא לומר שלא כבשוה עולי בבל, על כרחך שביעית נוהגת בה, דהא תנן במסכת שביעית פרק הפיגם, שלש ארצות לביעור, יהודה ועבר הירדן והגליל. ועבר הירדן היא ארץ סיחון. אלא בשאר ארץ עמון ומואב שלא טהרו בסיחון ולא כבשו מעולם איירי. תדע, מדמייתי עלה מבבל וממצרים:

לא שיניתי מסדר השנים. של עולם. אחר השנה של מעשר עני מביאין מעשר שני, והרי בששית מעשר עני, לפיכך ראוי בשביעית מעשר שני:

המעשר והתרומה. ועל כרחך המעשר האמור כאן, מעשר שני הוא, דומיא דתרומה שהיא קודש, ולא מעשר עני שהוא חול גמור, ואין לדחות מעשר שני מפני עניים:

כמשיב על דברי טרפון. לסייע לו:

אבל לא לענין דבריו. כלומר ולא מטעמיה:

מצרים מעשה חדש. שהזקנים שהיו אחר עזרא תיקנו להפריש מעשר במצרים:

ובבל מעשה ישן. תקנת נביאים שהיו קודם חרבן הבית, ונשכח הדבר, דשמא לא היה צורך עניים באותה שעה:

מעשה נביאים. ועל פי נבואה עשו הוראת שעה, ואין למדים ממנה:

הלכה למשה מסיני. לאו דוקא. דאין זה מן התורה, אלא כאילו היא הלכה למשה מסיני. מיהו בתוספתא משמע דהלכה למשה מסיני ממש קאמר: