Mishnah.org Logo

Mishnayos Tevul Yom Perek 2 Mishnah 3

טבול יום פרק ב׳ משנה ג׳

3

If the porridge was of terumah and the garlic or oil [it contained] was of hullin, and a tevul yom touched part of them, he has disqualified the whole thing; But if the porridge was of hullin and the garlic or oil it contained was of terumah, and a tevul yom touched part of them, he disqualifies only the part he has touched. If the greater part was garlic then they go after the majority. Rabbi Judah said: When is this so? When it formed one cohesive mass in the pot, but if it was scattered small in the mortar, then it is clean, since he wishes that it should be scattered. [Similarly] with all other mashed foods which were mashed with liquids. But those which are usually mashed with liquids and yet were mashed without liquids, though they formed one cohesive mass in the pot, are regarded as a cake of preserved figs.

הַמִּקְפָּה שֶׁל תְּרוּמָה וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל חֻלִּין, שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן, פָּסַל אֶת כֻּלָּם. הַמִּקְפָּה שֶׁל חֻלִּין וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן, לֹא פָסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. וְאִם הָיָה הַשּׁוּם מְרֻבֶּה, הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהֵן גּוּשׁ בַּקְּעָרָה. אֲבָל אִם הָיָה מְפֻזָּר בַּמְּדוֹכָה, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּפִזּוּרוֹ. וּשְׁאָר כָּל הַנִּדּוֹכִין שֶׁדָּכָן בְּמַשְׁקִין. אֲבָל אֶת שֶׁדַּרְכָּן לָדוּךְ בְּמַשְׁקִים וְדָכָן שֶׁלֹּא בְמַשְׁקִין וְהֵן גּוּשׁ בַּקְּעָרָה, הֲרֵי אֵלּוּ כְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה:

ג׳
Bartenura

המקפה (a stiff mass of grist, oil and onions, porridge) – a cooked dish that is congealed and thick, as for example, cereal/a dish of pounded grain/grit or pounded beans.

והשום והשמן – that are placed on it as a spice (i.e., for flavor).

נגע טבול יום במקצתן פסל את כולם – for the essence is the stiff mass of grist, and a person who has immersed himself that day/Tevul Yom invalidates/makes unfit the priest’s due/heave offering. But even though he didn’t touch/come in contact with other than with the unconsecrated garlic, it is considered a junction/connection.

ואם היה השום מרובה (but if the garlic was the greater part) – more than the unconsecrated porridge/stiff mass of grist.

הולכין אחר המרובה – and law of everything is like the law regarding heave-offering/priest’s due, but if he touched part of them, he invalidated/made unfit everything.

אימתי – meaning to say, with that which we said if the garlic was the greater part and he (i.e., the Tevul Yom) touched part of it, he invalidates/makes unfit all of it, at the time that the garlic is collected/gathered in the dish, and it is one body, like a kind of a handful/clump of earth.

אבל אם היה מפוזר במדוכה (but if it - the garlic – was scattered in the mortar) – that its parts were separated from each other within the mortar, and a person who had immersed himself that day/Tevul Yom had touched it is then ritually pure, meaning to say, he did not invalidate it other than the place/point of his contact, for since he intended at the time that he is crushing/pounding to separate its parts, it is not considered a junction/connection.

ושאר כל הנידוכין שדכן במקשין (and the rest of the things that are crushed in liquids) – like they do with wheat, when they crush them in a mortar, they pour/sprinkle water over them.

או דברים שדרכן לדוך במשקין ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה הרי הן בעיגולי דבילה – that if a person who had immersed himself that day/Tevul Yom had touched part of them, he did not invalidate all of them. Such is what I found in the commentary/explanation of my Rabbis/teachers. But Maimonides explains [the phrase]: "ושאר כל הנדוכים שדכן במשקין"/”And [so is the rule in the case of] all other things which one crushed, which one crushed together with liquids,” their law is like that of garlic. That if a person who had immersed himself that day/Tevul Yom had touched part of what he pounds, he only made unfit/invalid the place of his contact, because the scattering (of the garlic in the mortar) is welcome to him. But if he did not touch it when it became a clod/clump in the bowl, it is connection/junction, and when he touched part of it, he invalidated/made unfit everything.

אבל את שדרכן לדוך במשקין – we have this reading according to the explanation of Maimonides.

ודכן שלא במשקין – even though that he placed that lump/clod in the bowl, they are like cakes of pressed fig, that we stated that when he touched a part of it, all of them were not ritually defiled, in the beginning of the second chapter of [Tractate] Terumot (Mishnah 1).

המקפה. תבשיל קפוי ועב. כגון דייסא או גריסין של פול:

והשום והשמן. נתונים בו לתבלין:

נגע טבול יום במקצתן פסל את כולם. דמקפה עיקר, וטבול יום פוסל בתרומה. ואע״פ שלא נגע אלא בשום של חולין, חשוב חיבור:

ואם היה השום מרובה. יותר מן המקפה של חולין:

הולכין אחר המרובה. ודין הכל כדין תרומה. ואם נגע במקצתם, פסל את הכל:

אימתי. כלומר במה אמרנו אם היה השום מרובה ונגע במקצת הוא פוסל את הכל, בזמן שהשום מכונס בקערה, והוא גוף אחד כמין גוש עפר:

אבל אם היה מפוזר במדוכה. שחלקיו מפורדים זה מזה בתוך המדוכה, ונגע בו טבול יום, אז טהור, כלומר לא פסל אלא מקום מגעו בלבד, שכיון שהוא מתכוין בשעה שכותש להפריד חלקיו, לא חשוב חיבור:

ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין. כמו שעושין לחטין, כשדכין אותן במדוכה מזלפים עליהם מים:

או דברים שדרכן לדוך במשקין ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה הרי הן כעיגולי דבלה. דאם נגע טבול יום במקצתן, לא פסל את כולן. כך מצאתי בפירוש רבותי. ורמב״ם מפרש, ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין. [כלומר, וכן שאר כל הנדוכים שדכן במשקין] דינם כשום. שאם נגע טבול יום במקצתו כשכותש אותו [במדוכה], לא פסל אלא מקום מגעו, מפני שהוא רוצה בפיזורו. ואם נגע בו כשנעשה גוש בקערה, הוי חיבור, וכשנגע במקצת פסל את הכל:

אבל את שדרכן לדוך במשקין. גרסינן לפי פירוש רמב״ם:

ודכן שלא במשקין. אע״פ ששם אותו גוש בקערה, הרי הן כעיגולי דבילה, דאמרינן דכי נגע במקצתו לא נטמאו כולן, בריש פרק ב׳ דתרומות: