Mishnayos Temurah Perek 1 Mishnah 5
Change text layout:
תמורה פרק א׳ משנה ה׳
And the water of purification of the red heifer becomes water of purification only with the placement of the ashes into the water, but not by placement of water onto the ashes. And one beit haperas does not create another beit haperas. The Sages decreed ritual impurity on a field in which a grave was plowed, scattering the bones throughout the field. This field is called a beit haperas. That impurity extends to the area of one hundred cubits surrounding the grave. Nevertheless, they did not decree impurity on the second field if one plowed from that field into another field. And there is no teruma after teruma. Once one designates produce from his crop as teruma, if he then designates additional produce from that crop as teruma, it is not teruma. And a substitute animal that was consecrated when it was substituted for a consecrated animal does not render a non-sacred animal exchanged for it a substitute; rather, it remains non-sacred. And the offspring born of a consecrated animal that was not consecrated itself does not render a non-sacred animal exchanged for it a substitute. Rabbi Yehuda says: The offspring renders a non-sacred animal exchanged for it a substitute. The Sages said to him: A consecrated animal renders a non-sacred animal exchanged for it a substitute, but the offspring does not render a non-sacred animal exchanged for it a substitute.
אֵין מֵי חַטָּאת נַעֲשִׂין מֵי חַטָּאת אֶלָּא עִם מַתַּן אֵפֶר. אֵין בֵּית הַפְּרָס עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס, וְלֹא תְרוּמָה אַחַר תְּרוּמָה, וְלֹא תְמוּרָה עוֹשָׂה תְמוּרָה, וְלֹא הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְמוּרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְמוּרָה. אָמְרוּ לוֹ, הֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְמוּרָה, לֹא הַוָּלָד וְלֹא תְמוּרָה עוֹשִׂין תְּמוּרָה:
Bartenura
אין מי חטאת נעשים מי חטאת אלא עם מתן אפר. בשעה שנותן את האפר נעשים מי חטאת, והלכך בעינן שיהיו מים תחילה בכלי ואח״כ אפר. אבל נתן אפר תחילה ואח״כ מים, פסול, דהא לא היו שם מים בשעת מתן אפר כדי שיעשו מי חטאת, ותו לא מיעבדי מי חטאת. וקרא דכתיב (במדבר י״ט:י״ז) ונתן עליו מים חיים, לא שיתן המים על האפר, דהא כתיב מים חיים אל כלי, דמשמע המים נתונים אל הכלי ולא אל [האפר], אלא, ונתן עליו, להזהיר שאחר שיתן [האפר] על המים יערבם באצבעו יפה ויחזיר המים שתחתיו עליו:
אין בית הפרס עושה בית הפרס. שדה שנחרש בה קבר, אם חזר וחרש בית הפרס ושדות שסביבותיו, לא מחזקינן לשאר שדות כבית הפרס ולומר שהמחרישה הוליכה העצמות לשדות שסביבותיה, דקבר אחד לא עביד בית הפרס. אלא כל אותה שדה שאבד בה הקבר שאין ידוע היכן הוא, ומלוא מענה לכאן ומלוא מענה לכאן לאותו דרך שרגילים בני הבקעה לחרוש שדותיהן, אם למזרח ומערב או צפון ודרום, דשמא לאחד משני ראשיה היה הקבר ומשם נתגלגל העצם לתוך אחת מן השדות שמכאן ומכאן, וכן שיערו חכמים דמלוא המענה ראויות העצמות ליגלגל על ידי המחרישה, טפי לא. וכמה מלוא מענה מאה אמה:
אין תרומה אחר תרומה. השותפים שתרמו זה אחר זה, תרומת הראשון אינה תרומה, דכיון שחזר השני ותרם, גלי דעתיה דלא ניחא ליה בתרומת הראשון, והוי ליה ראשון תורם שלא מדעת חבירו, וכן השני. ומתניתין רבי עקיבא היא, ואינה הלכה. אלא אם תרם הראשון כשיעור דהיינו אחד מחמשים, אין תרומת השני תרומה. ואם לא תרם הראשון אלא בעין רעה, כגון שתרם אחד מששים, תרומת השני תרומה:
ואין תמורה עושה תמורה. דאמר קרא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו:
ולא הולד עושה תמורה. דאמר קרא והיה הוא, ולא הולד:
רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה. דאמר קרא יהיה, לרבות את הולד. ורבנן סברי, יהיה, לרבות שוגג כמזיד, שאם סבר [להמיר] שחור [והמיר] את הלבן, דגבי קדשים לא קדיש משום דהוי הקדש בטעות, וגבי תמורה קדיש. והלכה כחכמים. ומיהו אע״ג דאין תמורה עושה תמורה, קיימא לן ממירין וחוזרין וממירין בבהמה אחת, ואפילו כמה בהמות על בהמה אחת של הקדש, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, כולן תמורה:
אין מי חטאת נעשים מי חטאת אלא עם מתן אפר – at the time when one places in it the ashes [of the red heifer] it becomes the purification waters, therefore, we require that there will be first water in a utensil and afterwards the ashes. But if he placed the ashes first and afterwards the water, it is disqualified, for there was no water there at the time of the placing of the ashes that it would become purification water, and furthermore, it does not become purification water. And there is Scripture as it is written (Numbers 19:17): “and fresh water shall be added to them in a vessel,” that implies that the water is placed in the utensil and not to the ashes, but rather, “ונתן עליו “/shall be added to them – to warn that after he puts in [the ashes] on the water, he should combine them well with his finger and return the water that is underneath it upon it.
אין בית הפרס עושה בית הפרס (an area in which there uncertainty concerning the location of a grave or a corpse does not make [another field into] a grave area) – a field that was plowed as a grave, if he returned and plowed a grave area and fields that are around it, we don’t presume that are the rest of the fields is like a grave area and to state that the plough drags the bones to the fields that surround it, that one grave is not made into a grave area, but rather, all that entire field that lost the grave and it is not known where it is, with the turn of the fullness of the plough to here and another turn of the fullness of the plough to there in the same manner that it the people of the value are accustomed to plough their fields, if to the east or west or north or south, for perhaps one of its two heads was the grave and from there the bone rolled into one of the fields that is from this side or that, but the Sages estimated that with the turn of the fullness of the plough it is appropriate for the bones to roll by the plough, more not. And how much is the turn of the fullness of the plough? One-hundred cubits.
ואין תרומה אחר תרומה – partners who separated Terumah one after the other, the first Terumah/heave-offering is not Terumah, for since the second [person] went back and separated Terumah, he releaved his intention that the first Terumah was not satisfactory to him, and it was for him that the first [person] separated Terumah without the knowledge of his fellow [partner], and similarly, the second. But our Mishnah is according to Rabbi Akiva, and it is not the Halakha. But rather, if the first [person] separated Terumah according to the [appropriate] measure which is one from fifty, the heave-offering of the second [person] is not Terumah. But if the first [person] only separated in a selfish/illiberal manner, as for example, that he separated at one out of sixty, the second person’s heave-offering is Terumah.
ואין תרומה עושה תמורה – as Scripture (Leviticus 27:33) stated: “then it and its substitute shall both be holy: [it cannot be redeemed],” and not the heave-offering of his heave-offering.
ולא הולד עושה תמורה – as Scripture stated (Leviticus 27:33): “then it,” it and not the offspring.
רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה (an offspring [of a consecrated animal] does produce a substitute) – as Scripture stated (Leviticus 27:33): "ותרומתו יהיה-קדש" “[and its substitute] shall [both] be [holy],” to include the offspring. But the Rabbis hold "יהיה"/”shall be” – to include something done inadvertently as something done willfully, for if he thought [to substitute] black [and he substituted] the white, that regarding Holy Things, he did not sanctity, because it was consecration by error, but regarding substitution, he sanctified it. And the Halakha is according to the Sages. But however, even though substitutions [for a substitute] do not produce a substitute, we hold that we substitute and we go back and substituted with one animal, and even several animals for one sanctified animal, whether at one time or one after the other, all of them are substitutions.