Mishnayos Taharos Perek 4 Mishnah 6
Change text layout:
טהרות פרק ד׳ משנה ו׳
Two kinds spittle, one of which was [possibly] unclean and the other was definitely clean: [Terumah] is to be held in suspense if [touched by one who] touched or carried or shifted [one of the two kinds of spittle] while they were in a private domain; Or who touched one of them in a public domain while it was still moist; Or who carried it whether it was moist or dry. If there was but one [kind of possibly] unclean spittle and a person touched, carried or shifted it in a public domain, terumah is burned on account of it; And one does not even need to say that this is the case if it was in a private domain.
שְׁנֵי רֻקִּין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, תּוֹלִין עַל מַגָּעָן וְעַל מַשָּׂאָן וְעַל הֶסֵּטָן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְעַל מַגָּעָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין, וְעַל מַשָּׂאָן בֵּין לַחִין וּבֵין יְבֵשִׁין. הָיָה רֹק יְחִידִי וְנָגַע בּוֹ וּנְשָׂאוֹ וְהִסִּיטוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד:
Bartenura
אחד טמא. לאו טמא ודאי שהוא ידוע דשל זב או של זבה, דאם כן ברה״י לשרוף כשאר כל ספק טומאה, אלא אחד טמא שהוא מסתם רוקין, ואחד טהור דידוע שהוא של אדם טהור. וכיון דאפילו נגע ודאי בטמא זה שהוא סתם רוקין אינו אלא מדרבנן, השתא דאיכא ספק נגע בטהור, תולין ברשות היחיד בין אמגע בין אמשא בין אהיסט בין בלח בין ביבש. ולא יבש כל כך שאין יכול לחזור ולהשרות כמות שהיה, דההוא טהור גמור אפילו ודאי דזב, אלא דיכול לחזור ולהשרות לכמות שהיה:
ועל מגען ברה״ר בזמן שהם לחים. אי אפשר שלא ידבק מהן כל שהוא בגוף הנוגע בהן, ויצא מכלל ספק טומאה ברשות הרבים, ודין רשות היחיד יש לו כשנדבק כל שהוא בגוף האדם. אבל רוק יבש שאינו נדבק, אם נגע בו הוי ספק טומאה ברשות הרבים דספיקו טהור:
ועל משאן בין לחין בין יבשין. דכשנתלשה הטומאה ברה״ר ונישאת על גבי אדם, לא חשיבא עוד טומאה ברה״ר, אלא הרי היא כטומאה ברה״י, כדאמרן:
היה רוק יחידי. מהרוקין הנמצאים, ספק של אדם טמא ספק של אדם טהור:
ונגע בו ונשאו והסיטו. אפילו ברשות הרבים, ואח״כ נגע בתרומה:
שורפים עליו את התרומה. כדתנן ברישא, על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן שורפין את התרומה:
אחד טמא – it is not definitively impure that it is known that it (i.e., the two drops of spittle) are from a person with gonorrhea or of a woman with a flux, for if so (i.e., that it is definitely known that it is impure), in the private domain, it is burnt like the other things that are doubtfully impure, but rather, one is ritually impure from mere spittle and one is pure for it is known that it is from a ritually pure person, and since that even if definitely touched the impure [spittle],that which is mere spittle is not [impure] other than according to the Rabbis, here where there is doubt of whether it touched the pure [spittle], we suspend it in the private domain, whether through contact or whether through carrying or whether through movement , whether it is moist or dry. But not so dry that one is not able to return and to permit it as it was, for this is completely pure even if it (i.e., the spittle) is definitely from someone with gonorrhea, but that it is able to be return and to be permitted in the form that it was.
ועל מגען ברה"ר בזמן שהן לחים – it is impossible that something from them would not cleave/attach a little bit on the body of the one who touches them, and it leaves from the status of doubtfully impure in the public domain, and it has the law of the private domain when it is attached a little bit on the body of a person. But dry spittle which is not attached, if he touched it, it is doubtful impurity in the public domain, where his manner of doubt is considered ritually pure.
ועל משאן בין לחין בין יבשין - when the defilement becomes detached in the public domain and is carried by a person, it is not considered any longer as defilement in the public domain, but it is defilement in the private domain as we have stated.
היה רוק יחידי- from the spittle that is found, it is doubtful whether it is of a ritually impure person or of a ritually pure person.
ונגע בו ונשאו והסיטו – even in the public domain, and afterwards it touched heave offering/priest’s-due.
שורפין עליו את התרומה – as is taught in the first clause of the Mishnah, if it had definite contact which is doubtful defilement, we burn the priest’s due/heave-offering.