Mishnayos Taanis Perek 4 Mishnah 8
Change text layout:
תענית פרק ד׳ משנה ח׳
Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no days as joyous for the Jewish people as the fifteenth of Av and as Yom Kippur, as on them the daughters of Jerusalem would go out in white clothes, which each woman borrowed from another. Why were they borrowed? They did this so as not to embarrass one who did not have her own white garments. All the garments that the women borrowed require immersion, as those who previously wore them might have been ritually impure. And the daughters of Jerusalem would go out and dance in the vineyards. And what would they say? Young man, please lift up your eyes and see what you choose for yourself for a wife. Do not set your eyes toward beauty, but set your eyes toward a good family, as the verse states: “Grace is deceitful and beauty is vain, but a woman who fears the Lord, she shall be praised” (Proverbs 31:30), and it further says: “Give her the fruit of her hands, and let her works praise her in the gates” (Proverbs 31:31). And similarly, it says in another verse: “Go forth, daughters of Zion, and gaze upon King Solomon, upon the crown with which his mother crowned him on the day of his wedding, and on the day of the gladness of his heart” (Song of Songs 3:11). This verse is explained as an allusion to special days: “On the day of his wedding”; this is the giving of the Torah through the second set of tablets on Yom Kippur. The name King Solomon in this context, which also means king of peace, is interpreted as a reference to God. “And on the day of the gladness of his heart”; this is the building of the Temple, may it be rebuilt speedily in our days.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַמִּשְׁפָּחָה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא). וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ (שיר השירים ג). בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן:
Bartenura
כט״ו באב. שבו כלו מתי מדבר בשנת המ׳. ובו נתבטלו אותן השומרים שהושיב ירבעם בן נבט שהיו מונעים את ישראל שלא יעלו לרגל. ובו נתנו הרוגי ביתר לקבורה. ובו היו פוסקים מלכרות עצים למערכה לפי שמאז תש כחה של חמה, שאין בה כח ליבש העצים מלחותן:
ויוה״כ. שבו נתנו לוחות האחרונות, והוא יום מחילה וסליחה:
שאולים. שכולן שואלין, אפילו עשירות, שלא לבייש את מי שאין לו:
טעונים טבילה. קודם שילבשום. לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה שמא נדה היתה:
יוצאות וחולות. כמו, אז תשמח בתולה במחול (ירמיהו ל״א:י״ג):
במלך שלמה. הקב״ה שהשלום שלו:
אמו. כנסת ישראל:
זה מתן תורה. יוה״כ שבו נתנו לוחות אחרונות:
זה בנין בית המקדש. שנתחנך ביוה״כ:
כט"ו באב – for on that [day] ended the deaths of the wilderness in the fortieth year, and on it, was abolished those guards which Jeroboam the son of Nabat had placed who prevented the Israelites from going up [to Jerusalem] on the Festivals. And on that day, those who had died in Betar were given up for burial, and on that day, they stopped cutting down trees [to provide wood] for the wood for the altar in the Temple, for from that day onward, the power of the [summer] sun weakened, and it didn’t have the power to dry the wood from its moistness.
ויום הכפורים – for on the latter {second set] of Tablets were given, and it is the day of pardon and forgiveness.
שאולים – for they were all borrowed , even for the rich women, so as to not embarrass those who lacked [funds to purchase them].
טעונים טבילה – prior to their being worn, since not everyone was expert in her group lest she might have been a woman in her menses.
יוצאות וחולות – like (Jeremiah 31:13): “Then shall maidens dance gaily, [young men and old alike. I will turn their mourning to joy, I will comfort them and cheer them in their grief].”
במלך שלמה – The Holy One, blessed be He, whose peace is His.
אמו – congregation of Israel
זה מתן תורה – Yom Kippur on which were given the latter Tablets.
זה בנין בית המקדש – which was dedicated on Yom Kippur.