Mishnayos Taanis Perek 4 Mishnah 5
Change text layout:
תענית פרק ד׳ משנה ה׳
The mishna details the times for the wood offering of priests and the people. These were private holidays specific to certain families, on which their members would volunteer a wood offering for the altar. There were nine such days and families: On the first of Nisan, the descendants of Araḥ ben Yehuda; on the twentieth of Tammuz, the descendants of David ben Yehuda; on the fifth of Av, the descendants of Parosh ben Yehuda; on the seventh of Av, the descendants of Jonadab ben Rechab; on the tenth of Av, the descendants of Sena’a ben Binyamin; on the fifteenth of Av, the descendants of Zattu ben Yehuda. And included with this group of Zattu ben Yehuda’s descendants were other priests; and Levites; and anyone who erred with regard to his tribe, i.e., Israelites who did not know which tribe they were from, and the descendants of those who deceived the authorities with a pestle; and the descendants of those who packed dried figs. These last groups and their descriptions are explained in the Gemara. The mishna resumes its list. On the twentieth of Av, the descendants of Paḥat Moav ben Yehuda; on the twentieth of Elul, the descendants of Adin ben Yehuda; on the first of Tevet, the descendants of Parosh returned to bring wood for a second time; likewise on the first of Tevet, there was no non-priestly watch, as it is Hanukkah, on which hallel is recited, and it is the New Moon, on which an additional offering is sacrificed, and there was also a wood offering.
זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְהָעָם, תִּשְׁעָה. בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּנֵי אָרַח בֶּן יְהוּדָה. בְּעֶשְׂרִים בְּתַמּוּז, בְּנֵי דָוִד בֶּן יְהוּדָה. בַּחֲמִשָּׁה בְאָב, בְּנֵי פַרְעֹשׁ בֶּן יְהוּדָה. בְּשִׁבְעָה בוֹ, בְּנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב. בַּעֲשָׂרָה בוֹ, בְּנֵי סְנָאָה בֶן בִּנְיָמִין. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, בְּנֵי זַתּוּא בֶן יְהוּדָה, וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְכָל מִי שֶׁטָּעָה בְשִׁבְטוֹ, וּבְנֵי גוֹנְבֵי עֱלִי בְּנֵי קוֹצְעֵי קְצִיעוֹת. בְּעֶשְׂרִים בּוֹ, בְּנֵי פַחַת מוֹאָב בֶּן יְהוּדָה. בְּעֶשְׂרִים בֶּאֱלוּל, בְּנֵי עָדִין בֶּן יְהוּדָה. בְּאֶחָד בְּטֵבֵת שָׁבוּ בְנֵי פַרְעֹשׁ שְׁנִיָּה. בְּאֶחָד בְּטֵבֵת לֹא הָיָה בוֹ מַעֲמָד, שֶׁהָיָה בוֹ הַלֵּל וְקָרְבַּן מוּסָף וְקָרְבַּן עֵצִים:
Bartenura
זמן עצי הכהנים והעם. כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם, והתנו נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבים משלהם. וביום שמביאים העצים מביאים עמהם קרבן נדבה ועושים אותו היום יום טוב, וכן כתוב בספר עזרא (נחמיה ו׳:ט״ז,) והגורלות הפלנו על קרבן העצים וגו׳ להביא לבית אלהינו בעתים מזומנים לשנה:
וכל מי שטעה בשבטו. ולא היה יודע עם מי ילך, ילך עם בני זתוא:
ובני גונבי עלי. מפרש בגמרא שפעם אחת גזרו האויבים שמד על ישראל שלא יביאו בכורים למקדש והושיבו שומרים בדרכים על כך, ועמדו אנשים כשרים שבאותו הדור והביאו סלי בכורים וחפו אותם בקציעות דהיינו תאנים יבשים ונושאים על כתפם עלי, הוא עץ גדול עשוי כעין בוכנא שכותשים בו הדייסא והיו רגילין לכתוש בו הקציעות לעשות מהם עגולי דבילה, וכשהיו פוגעים בשומרים אומרים להם אנו הולכים לעשות שני עגולי דבילה במכתשת שלפנינו בעלי זה שעל כתפינו, וכך היו מביאין בכורים לירושלים. ועל שם כך נקראו בני גונבי עלי כלומר גונבי לב השומרים, בעלי שעל כתפם. ובני קוצעי קציעות על שם שחותכין עגולי הדבלה במקצועות. ואלו האנשים הכשרים עצמן עמדו פעם אחרת שגזרו שמד שלא להביא עצים למערכה, ותקנו סולמות והיו אומרים לשומרים ליטול שני גוזלות משובך זה שלפנינו בסולם זה שעל כתפינו אנו הולכים, ועל שם כך נקראו בני סלמאי הנתוצתי, שהיו נותצים הסולמות אחר שעברו מן השומרים, ומביאין מהן עצים למערכה. וכל אלו מביאין עצים עם בני זתוא:
שבו בני פרעוש שניה. שלאחר שסיימו מטילין פייסות איזה באחרונה, כדכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים:
שהיה בו הלל. לפי שאחד בטבת חל בחנוכה לעולם, ובחנוכה גומרים את ההלל. אבל הלל דר״ח שאין קריאת ההלל בו אלא מנהג בעלמא, לא דחי מעמד. ומהאי טעמא לא חשיב ר״ח ניסן דאית ביה נמי הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים:
זמן עצי הכהנים והעם – when the [Jews] from the Diaspora made Aliyah [to the land of Israel] (i.e. after Cyrus the Great In 516 BCE permitted the Jews to return to their land) and the did not find wood in the :compartment [of the Temple for the storage of wood] and they stood and donated from their own [supply and funds] and on the day that they bring wood, they bring with them a sacrifice of donation and make that day a holiday, and such is written in the book of Ezra (Nehemiah 10:35): “We have cast lots [among] the priests, [the Levites, and the people] to bring the wood offering to the House of our God [by clans] annually at set times [in order to provide fuel for the altar of the LORD our God as is written in our Teaching].”
וכל מי שטעה שבטו – and they did not know with whom he should go, he should go with the Children of Zatu.
ובני גונבי עלי – The Gemara explains that once the enemies decreed religious persecution on Israel that they should not bring their First Fruits to the Temple and placed guards along the roads for this. But honest men of that generation brought baskets of First Fruits and covered them with packed figs, which are dried figs and carried them on the shoulders pestle, which is a large tree made like a club that would crush the grit (i.e., a dish of pounded grain) with which they would regularly crush the packed figs to make of them cakes of pressed figs , and when they would approach the guard, would say to them: We are going to make two cakes of pressed figs in the mortar before us with this pestle that is on our shoulders, and this is how they would bring First Fruits to Jerusalem. And because of this, they were called, “those who steal pestles,” that is to say, they steal the hearts of the guards, with the pestle that is on their shoulders, and “those who pack figs” by dint of the fact that they cut fig cakes with tools (i.e. a knife or saw), and these honest men stood another time when they (the government) decreed religious persecution against them that they should not bring wood to the pile of wood on the altar in the Temple, and established ladders and would say to the guards – to take two pigeons from this dovecote that is before us on this ladder that is on our shoulders which we are walking with, and as a result of this, they are called, “the ladder carriers that are torn down” (?) for they would bring from them wood for the pile of wood on the altar in the Temple , and all of these bring wood with the children of Zatu.
שבו בני פרעוש שניה – For after they finished this, they would take lots as to who would be in the end, as it says (Nehemiah 10:35), “We have cast lots [among] the priests, [the Levites, and the people] to bring [the wood offering to the House of our God (by clans) annually at set times]…”
שהיה בו הלל – Because on the first of Tevet, Hanukkah always occurs, and on Hanukkah, we recite the complete Hallel, but regarding the Hallel of Rosh Hodesh, where the recitation of Hallel is only a custom, it does supersede the post. And for this reason, Rosh Hodesh Nisan is not considered, which also has Hallel and the Musaf sacrifice and the wood sacrirfice.