Mishnayos Taanis Perek 2 Mishnah 5
Change text layout:
תענית פרק ב׳ משנה ה׳
The mishna relates: An incident occurred in the days of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, that someone passed before the ark as prayer leader and finished the entire blessing of the fast day, but the congregation did not answer amen after him. Instead, the attendant of the synagogue said: Sound the shofar with a long, unwavering sound, priests, blow the shofar. The prayer leader continued: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Once again, the attendant announced: Blast the shofar, with a wavering sound, sons of Aaron, blast. The prayer leader resumed: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day, and continued in this way. And when this matter came before the Sages, and they heard the custom of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate of the Temple and on the Temple Mount. However, this ceremony is never performed outside the Temple.
מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן, שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן. תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ, לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר מִזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת:
Bartenura
בימי רבי חלפתא. בצפורי היה:
ולא ענו אחריו אמן גרסינן. לפי שבמקדש לא היו עונין אמן אחר כל ברכה אלא בשכמל״ו כדאמרינן בגמרא בברכות פרק הרואה. ואלו לא במקדש היו ועשו כדרך שעושים במקדש:
תקעו בני אהרן תקעו. חזן הכנסת אומר להם כך על כל ברכה וברכה:
לא היינו נוהגין כן. שלא לענות אמן אלא בשכמל״ו:
אלא בשער המזרח. שער מזרח של הר הבית ושער המזרח של עזרה. לפי שהיו מזכירין שם המפורש בחתימת הברכה ולא סגי בעניית אמן. ואין לומר לא היו נוהגין לתקוע אלא במקדש, דודאי תוקעין בגבולין, כדמוכח בהך מסכתא ובר״ה. והלכה כחכמים:
בימי רבי חלפתא – This was in Sepphoris.
ולא ענו אחריו אמן – As our tradition reads it, because In the Temple, they would not answer Amen after every blessing but rather “Praised be the name of the God’s glorious kingdom forever and ever>’ as we read in the Gemara of Berakhot in the Chapter “HaRoeh” (ninth chapter). And these were not in the Temple and they behaved as they would in the Temple.
תקעו בני אהרן תקעו – The sexton of the synagogue would say to them such each and every blessing.
לא היינו נוהגין כן – That they would not say “Amen” [at the conclusion of each blessing] but rather, “Praised be the name of God’s glorious kingdom forever and ever.”
אלא בשער המזרח – at the eastern gate of the Temple Mount and at the eastern gate of the Temple Courtyard (which had seven gates – See Mishnah Middot Chapter 1, Mishnah 4). For they would mention God’s special name (i.e., the Tetragrammaton) at the conclusion of each blessing and it was not sufficient to say “Amen.” And this is not to say that they did not have the practice of sounding the Shofar other than in the Temple, for they clearly did sound the Shofar outside [of Jerusalem], as is proven in this Tractate and in Rosh Hashanah, and the Halakha is according to the Sages.