Mishnah.org Logo
Perek 4

Mishnayos Shevuos Perek 4 Mishnah 1

שבועות פרק ד׳ משנה א׳

1
The oath of testimony is practiced with regard to men but not with regard to women, with regard to non-relatives of the litigants but not with regard to relatives, with regard to those fit to testify but not with regard to those unfit to testify due to a transgression that they performed. And the oath of testimony is practiced only with regard to those fit to testify. The oath of testimony is practiced both in the presence of a court and not in the presence of a court, when the potential witness takes the oath on his own. But if the oath is administered by others and those denying that they witnessed the incident in question neither take an oath nor answer amen to the administered oath, they are not liable until they deny any knowledge of the incident in question in court. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Whether one of the witnesses takes the oath on his own or whether the oath is administered by others, the witnesses are not liable until they deny any knowledge of the incident in question before the litigants in court.

שְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִין וְלֹא בִקְרוֹבִין, בִּכְשֵׁרִים וְלֹא בִפְסוּלִין. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָרְאוּיִין לְהָעִיד, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ, וּמִפִּי אֲחֵרִים, אֵין חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בְּבֵית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים, אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בְּבֵית דִּין:

א׳

שבועות העדות נוהגת באנשים ולא בנשים – as it is written (Leviticus 5:1): “[If a person incurs guilt—when he heard a public imprecation and -] although able to testify [as one who has either seen or learned of the matter- he does not give information, so that he is subject to punishment],” the Biblical verse speaks of one who is fit to give testimony, as it is written (Deuteronomy 19:17): “the two parties to the dispute/ועמדו שני האנשים (literally, the two men)[shall appear before the LORD],” men and not women. And this Biblical verse is written [concerning] witnesses; It is stated here, “two” and it is stated above “two” (Deuteronomy 17:6): “[A person shall be put to death only on] the testimony of two or [more] witnesses; he must not be put to death on the testimony of a single witness].”

ולא בקרובין – for they are unfit/disqualified to provide testimony , as it is written (Deuteronomy 24:16): “Parents shall not be put to death for children, [nor children be put to death for parents],” with the testimony of children, and the same law applies to other relatives.

ולא בפסולים – as, for example, those who are liable for death and/or liable for stripes and the thief, for they are called wicked, and the Torah stated (Exodus 23:1): “you shall not join hands with the guilty [to act as a malicious witness].”

ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד – to exclude the king who does not testify (see Tractate Sanhedrin, Chapter 2, Mishnah 2) , and those who are unfit/disqualified from giving testimony according to the Rabbis such as those who are dice players and pigeon racers (see Tractate Sanhedrin, Chapter 3, Mishnah 3 and Tractate Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 8).

בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו (out of his own mouth)- if it is from his own mouth that he swore an oath that I don’t know any testimony concerning you, he is liable, whether he took at oath before a court or not before a court.

ומפי אחרים (or from the mouth of others) – as, for example, I adjure you that you should come and testify against me , and they said to him: We don’t know any testimony in your case.

אינם חייבין עד שיכפרו בית דין (when they have denied -their knowledge – in court) – as it is written (Leviticus 5:1): “he does not give information, so that he is subject o punishment,” in a place where he would state it would have effect, but the Biblical verse is written concerning one who is sworn on other people’s demands (as a supposed witness that claims ignorance).

שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים. דכתיב (ויקרא ה) והוא עד, בראוי להעיד הכתוב מדבר, ואשה אינה ראויה להעיד, דכתיב (דברים י״ט:י״ז) ועמדו שני האנשים, אנשים ולא נשים. וההוא קרא בעדים הוא דכתיב, נאמר כאן שנים ונאמר להלן שנים, על פי שנים עדים (שם י״ז]:

ולא בקרובים. דפסולי עדות נינהו, דכתיב (שם כ״ד) לא יומתו אבות על בנים, בעדות בנים. והוא הדין לשאר קרובים:

ולא בפסולים. כגון חייבי מיתות וחייבי מלקיות וגזלן. דאיקרו רשעים, והתורה אמרה אל תשת רשע עד:

ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד. לאפוקי מלך שאינו מעיד, והפסולים לעדות מדרבנן כגון משחקי בקוביא ומפריחי יונה:

בפני ב״ד ושלא בפני ב״ד מפי עצמו. אם מפי עצמו נשבע שבועה שאיני יודע לך עדות, חייב, בין נשבע בפני ב״ד בין שלא בפני ב״ד:

ומפי אחרים. כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני, ואמרו לו אין אנו יודעים לך עדות:

אינם חייבין עד שיכפרו בב״ד. דכתיב (ויקרא ה׳:א׳) אם לא יגיד ונשא עונו, במקום שאילו היה מגיד היה מועיל. וקרא במושבע מפי אחרים כתיב. ואין הלכה כר׳ מאיר: