Mishnayos Shevuos Perek 3 Mishnah 7
Change text layout:
שבועות פרק ג׳ משנה ז׳
If one says: On my oath I will not eat this loaf, and he then says again: On my oath I will not eat it, and again: On my oath I will not eat it, and he then ate it, he is liable only once. Once the first oath had taken effect, the subsequent oaths could not, as a prohibition cannot take effect where another prohibition is already in place. This is an oath on an utterance, for which one is liable to receive lashes for intentionally breaking it, and for unwittingly breaking it one is liable to bring a sliding-scale offering. For an oath taken in vain, one is liable to receive lashes when it is taken intentionally, and one is exempt when it is taken unwittingly.
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל כִּכָּר זוֹ, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה, וַאֲכָלָהּ, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. שְׁבוּעַת שָׁוְא, חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר:
Bartenura
שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה הוא דאינו חייב אלא אחת, שאין שבועה חלה על שבועה. אבל אמר תחלה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל ואכלה כולה חייב שתים, דכי אמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכי הדר אמר שלא אוכל כיון שאכל ממנה כזית חייב, הלכך השבועה האחרונה חיילא, ומחייב כי אכיל מינה כזית, וכי הדר אכל כולה מחייב משום שבועה ראשונה:
שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה. אע״ג דמשבועה שלא אוכלנה שניה שמעינן דאין שבועה חלה על שבועה, תנא לן שבועה שלישית לאשמועינן דחיובא הוא דליכא אשבועות בתרייתא, הא שבועות הן ולא יצאו לבטלה, ואם ימצאו מקום יחולו, שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בדבר משום שבועה שניה, וכן אם נשאל על השתים חלה השלישית. לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע, שהרי הראשונה כמי שאינה הואיל ונשאל עליה, וכן כשנשאל על השתים הרי כאילו אינם וחלה השלישית למפרע:
שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה – the reason that he said that “I will not eat” and then he repeats saying that I won’t eat it, he is not liable other than one [count], for the oath does not take effect on [another] oath, but if he stated first that he would not eat it and then repeats that he will not eat it and then repeats saying that he will not eat and he eats all of it, he is liable for two [counts], for if he stated that he will not eat it, he is not liable until he eats all of it, and if he repeats and states that he will not eat, since he ate from an olive’s [bulk], he is liable, therefore, the final oath takes effect and makes him liable when he eats from it an olive’s [bulk]. And when he repeats and eats all of it, he is liable because of the concluding oath.
שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה – even though that from the second oath “that I will not eat it,” we learn that an oath does not take effect on [another] oat, The Mishnah teaches us a third oath to inform us that is an obligation for there isn’t in the last oaths but these oaths and they did not go to idleness but if they found a place, they would take place and if he did consulted with a Sage [for absolution] on the first [oath]. The second [oath] is neutralized in its place and he is forbidden in the manner because of the second oath, and similarly, if he consulted [with a Sage] on he two [oaths], the third takes effect, because the Sage uproots the vow from its essence and it is like he had not taken an oath and the second one takes effect retroactively for the first [oath] is like he it didn’t exist and similarly, when he consults [with a Sage] about the two [oaths], it is like they didn’t exist and the third [oath] takes effect retroactively.