Mishnayos Sheviis Perek 10 Mishnah 8
Change text layout:
שביעית פרק י׳ משנה ח׳
One who returns a debt [after] the seventh year, the [creditor] must say to [the debtor]: “I remit it.” But [the debtor] should say: “Even so [I will repay it].” [The creditor] may then accept it from him, because it says: “And this is the word of the release” (Deuteronomy 15:2). Similarly, when [an accidental] killer has been exiled to a city of refuge, and the citizens want to honor him, he must say to them: “I am a murderer.” If they say: “Even so, [we want to honor you], then he may accept [the honor] from them, because it says: “And this is the word of the murderer” (Deuteronomy 19:4).
הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית, יֹאמַר לוֹ מְשַׁמֵּט אָנִי. אָמַר לוֹ אַף עַל פִּי כֵן, יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה. כַּיּוֹצֵא בוֹ, רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ, יֹאמַר לָהֶם, רוֹצֵחַ אָנִי. אָמְרוּ לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן, יְקַבֵּל מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יט) וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ:
Bartenura
המחזיר חוב בשביעית. בסוף שביעית דהיינו בשמיטתה, שאין שביעית משמטת אלא בסופה, שנאמר (דברים ט״ו:א׳) מקץ שבע שנים:
אמר לו אעפ״כ. א״ל הלוה אעפ״כ אני רוצה לפרוע לך:
יקבל ממנו. ולא עוד אלא שמותר לו שתהא ידו פשוטה לקבל בשעה שאומר לו משמט אני:
שנאמר וזה דבר השמטה. כלומר דבור בעלמא שמוציא מפיו שהוא משמט דיו, ובדבור ראשון שאמר משמט אני סגי ואין צריך שיאמר וישנה שנאמר וזה דבר, אין לך אלא דבור ראשון, וכן וזה דבר הרוצח:
המחזיר חוב בשביעית – at the end of the Sseventh Year, which is its year of cancellation of debts, for the Seventh Year does not cause the release from debt other than at its end as it states (Deuteronomy 15;1): “Every seventh year (literally, at the end of the Seventh Year) [you practice remission of debts].”
אמר לו אעפ"כ – the borrower/debtor says to him (i.e., the creditor/lender), even so/nevertheless, I want to repay you.”
יקבל ממנו – is that all? But rather, he is permitted to say to him, that his has hand will be stretched out to receive [payment] from him when he says to him, “I cancel [the debt].”
שנאמר וזה דבר השמטה – meaning to say that mere speech that he he emits from his lips that he cancels is enough, and the first word that he stated, “I cancel” is sufficient, and he does not need to say and repeat, as it states (Deuteronomy 15:2): “This shall be the nature [of the remission],” you have nothing other than the first word, and similarly (Deuteronomy 19:4): “Now this is the case [of the manslayer who may flee there and live].”