Mishnayos Shekalim Perek 2 Mishnah 5
Change text layout:
שקלים פרק ב׳ משנה ה׳
The leftover money from what was set aside for shekels is non-sacred property, in accordance with the opinion of Beit Hillel in the previous mishna. The mishna now discusses similar cases for other sacred items: However, with regard to the leftover money from what one set aside to purchase the tenth of an ephah of fine flour for a meal-offering and the leftover money from what one set aside to purchase offerings that he is liable to sacrifice due to ritual impurity or a sin, such as the pairs of birds of a zav, the pairs of birds of a zava, and the pairs of birds of a woman after childbirth, sin-offerings, or guilt-offerings, in these cases, its leftover money must be used for free-will offerings that are offered as repletion of the altar, i.e., burnt-offerings sacrificed at times when the altar was idle. This is the principle: Whatever money is designated for a sin-offering or for a guilt-offering, its leftover money must be used for a free-will offering. The leftover money from what one set aside to purchase a burnt-offering that he owes, due to a vow or to volunteering, must be used for another burnt-offering that he will bring in the future. The leftover money from what one set aside to purchase fine flour for a meal-offering must be used for another meal-offering. The leftover money from what one set aside to purchase a peace-offering must be used for another peace-offering. The leftover money from what one set aside to purchase a lamb for his Paschal lamb is not used for another Paschal lamb, such as for the following year. Rather, it is used for purchasing a peace-offering. The leftover money from what one set aside to purchase sacrifices for a number of nazirites must be used to purchase sacrifices for other nazirites. The leftover money from what a single nazirite set aside for his own offering must be used for a free-will offering. The leftover money collected for freeing unspecified captives must be allocated to freeing captives. The leftover money collected for freeing a specific captive is given as a gift to that captive. The leftover money collected as charity for the poor must be allocated to the poor. The leftover money collected for a specific poor person is given as a gift to that poor person. The leftover money collected for burying the dead must be allocated to burying the dead. The leftover money collected to bury or provide burial shrouds for a particular deceased person is given to his heirs. Rabbi Meir says: It is uncertain what should be done, and therefore the leftover money for the deceased should be placed in a safe place until Elijah comes and teaches what should be done. Rabbi Natan says: With the leftover money collected for a deceased person they build a monument [nefesh] on his grave for him.
מוֹתַר שְׁקָלִים, חֻלִּין. מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה, מוֹתַר קִנֵּי זָבִין, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, מוֹתְרֵיהֶן נְדָבָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא בָּא לְשֵׁם חַטָאת וּלְשֵׁם אַשְׁמָה, מוֹתָרָן נְדָבָה. מוֹתַר עוֹלָה, לָעוֹלָה. מוֹתַר מִנְחָה, לַמִּנְחָה. מוֹתַר שְׁלָמִים, לַשְּׁלָמִים. מוֹתַר פֶּסַח, לַשְּׁלָמִים. מוֹתַר נְזִירִים, לַנְּזִירִים. מוֹתַר נָזִיר, לַנְּדָבָה. מוֹתַר עֲנִיִּים, לָעֲנִיִּים. מוֹתַר עָנִי, לְאוֹתוֹ עָנִי. מוֹתַר שְׁבוּיִים, לַשְּׁבוּיִים. מוֹתַר שָׁבוּי, לְאוֹתוֹ שָׁבוּי. מוֹתַר הַמֵּתִים, לַמֵּתִים. מוֹתַר הַמֵּת, לְיוֹרְשָׁיו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מוֹתַר הַמֵּת, יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, מוֹתַר הַמֵּת בּוֹנִין לוֹ נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹ:
Bartenura
מותר שקלים חולין. המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי, וכשבא לחשב מה שכנס מצא שהותירו, המותר חולין. וסתמא כב״ה:
עשירית האיפה. שמקריבין בדלי דלות. אם הפריש מעות ונתותרו, באות נדבה, דכל מותר חטאת ואשם המעות נדבה לקנות בהן עולות לקיץ המזבח, כמדרשו של יהוידע הכהן. ועשירית האיפה במקום חטאת היא:
מותר עולה עולה. אם הפריש מעות לקנות עולה ונתותרו, יביא באותו המותר עולה אחרת:
מותר הפסח לשלמים. דכתיב (דברים ט״ז:ב׳) וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר, וכי פסח מן הבקר הוא בא, אלא מותר פסח יהא לדבר הבא מצאן ובקר והיינו שלמים:
מותר נזירים. אם גבו מעות לקרבנות נזירים ונתותרו, ישמרום עד שיקנו מהם קרבנות נזירים אחרים. ואם נזיר אחד הפריש מעות לקרבנותיו ונתותרו, המותר לנדבה לקיץ המזבח:
מותר עני. אם גבו מעות לקנות לו מלבוש ונתותרו, נותנין המותר לאותו עני:
מותר שבוים. אם גבו צדקה לצורך פדיון שבוים ונתותר מהם, ישמרום עד שיפדו בהם שבוים אחרים. אבל אם פירשו לשבוי זה, זכה אותו שבוי במותר:
מותר המתים למתים. אם גבו לצורך קבורת מת סתם, המותר לקבורת מתים אחרים. למת, זה המותר ליורשיו, דאחולי אחיל המת זילותיה לגבי יורשיו:
יהא מונח עד שיבא אליהו. מספקא ליה אי מחיל המת זילותיה לגבי יורשיו אי לא, הלכך יהא מונח עד שיבא אליהו:
בונים לו נפש על קברו. פשיטא ליה לר׳ נתן דלא מחיל, הלכך בונים לו מצבה על קברו מאותו מותר שכבר זכה בו המת. והלכה כת״ק. והיכא דגבו לצרכי קבורת המת מפני שהיו סבורים שלא היה לו ואח״כ נמצא שהיה לו, לא אמרינן בכהאי גוונא מותר המת ליורשיו, כיון שהגבייה בטעות היתה, והכי מוכח בירושלמי. ועוד מוכיח בירושלמי ובגמרא שלנו, דהיכא דאיכא שבעה טובי העיר או חבר עיר שכל עסקי צבור נחתכין על פיו ונראה בעיניו לשנות מותר שבויים או מותר עניים או מותר מתים למה שיראה בעיניו, יכול לשנות ולהוציא במה שיראה בעיניו שהוא צורך שעה ואין מוחין בידו. וכן מורין תמיד הלכה למעשה:
מותר שקלים חולין – The person who collects/gathers money and says, “these are for my [one-half] Shekel, and when he comes to calculate what he had gathered, he found that there was excess and what was left over was Hullin/non-holy, and the anonymous teaching is according to the School of Hillel.
עשירית האיפה – that the poorest of the poor offer, if he separated out money, and there was excess, they go for a free-will donation, for all excess of sin-offerings and guilt-offerings, the excess is a free-will offering, to purchase with them burnt-offering for the altar’s summer time (a time when the alter was unemployed for private offerings, and free-will burnt-offerings had to be supplied form the Temple fund – see Mishnah Shekalim, Chapter 4, Mishnah 4), according to the Midrash of Jehoiada the Priest, and the tenth of an Ephah was in place of a sin-offering.
מותר עולה עולה – if he separated monies to purchase a burnt-offering and there was excess, he should bring that excess for another burnt-offering.
מותר הפסח לשלמים – as it is written (Deuteronomy 16:2): “You shall slaughter the Passover sacrifice for the LORD your God from the flock and the herd,” but the Passover sacrifice comes from the herd, but the excess of the Passover sacrifice should come from the flock and herd, that is peace-offerings.
מותר נזירים – if they collected money for the Nazirite sacrifices and there was excess, they should preserve them until they purchase other Nazirite sacrifices. But if one Nazirite separated monies for his sacrifices, and there was excess, the excess should go as a free-will offering to the altar’s summer offerings.
מותר שבוים – if they collected tzedakah for the redemption of captives, and there was excess remaining, he should preserve them (i.e., the monies) until they redeem other captives, but if they explicitly did so for this captive, that captive takes possession of it.
מותר המתים למתים – if they collected for the needs of merely burying the dead, the excess is for the burial of other dead people, but, for this specific dead person, the excess goes to his inheritors, for the dead they forgive as it is a disgrace for his inheritors.
יהא מונח עד שיבא אליהו – he is doubtful if the dead pardons his disgrace to his inheritors or not. Therefore, it should like until Elijah comes.
בונים לו נפש על קברו – it is obvious to Rabbi Natan that he does not pardon. Therefore, we build for him a tombstone on his grave from that same excess that the dead person gained. But the Halakha is according to the first Teacher [of the Mishnah] and where they collect for the needs of the burial of the dead because they would think that he didn’t have [funds] and it was found that he did have [funds], we don’t say that in this case, the excess of the dead person goes to his inheritors, since the collection was done in error, and this is proved in the Jerusalem Talmud. And furthermore, it is proven in the Jerusalem Talmud and in our Gemara [i.e., the Babylonian Talmud) (Tractate Megillah 27a) that where there are seven representatives of the town or a town organization where all the business of the community is decided by his mouth, and it appears in his eyes to change [what is done with] the excess of [monies for] captives or the excess of [monies for] the poor or the excess of [monies for] the dead to what appears in his eyes he can change and remove what appears in his eyes for the needs of the hour and they cannot stop him from doing so. And similarly, we always teach practical Halakha.