Mishnayos Shabbos Perek 24 Mishnah 2
Change text layout:
שבת פרק כ"ד משנה ב׳
One may untie peki’in of grain before an animal on Shabbat, and one may spread the kifin but not the zirin. These terms will be explained in the Gemara. One may not crush hay or carobs before an animal on Shabbat in order to facilitate its eating. He may do so neither for a small animal [daka] nor for a large one. Rabbi Yehuda permits to do so with carobs for a small animal, because it can swallow the hard carobs only with difficulty.
מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְהֵמָה, וּמְפַסְפְּסִים אֶת הַכֵּפִין, אֲבָל לֹא אֶת הַזֵּרִין. אֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת וְלֹא אֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְהֵמָה, בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה:
Bartenura
פקיעי עמיר. קשין של שבלים שאגדן, מתירין אותן, דכל זמן שהן קשורין לאו אוכלא נינהו ומתירין אותן לשווינהו אוכלא, אבל פספוס, לפזרן כדרך שרגילין לפזר עשבים לפני בהמה כדי שתריח ריחן ויהיו יפין לה לאכלן, אסור בפקיעי עמיר, דמאחר דאתעבידו אוכלא בהתר הפקיעין, והפספוס אינו אלא לתענוג בעלמא, ומטרח בדבר שהוא כבר אוכל לא טרחינן:
ומפספסים את הכיפים. ענפים לחים של ארז, מפזרים ושוטחים אותן לפני הבהמה שתריח ריחן, דבלאו פספוס לא הוו אוכלא:
אבל לא את הזירין. הן הן פקיעי עמיר, אלא שהפקיעין יש להן שני קשרים אחד בראשן ואחד בסופן, והזירין יש להן שלשה קשרים קשר אחד יתר באמצען. וקאמרה מתניתין שאין מפספסים את הזירין ואע״פ שהן דחוקים זה בזה ומתחממים והבהמה קצה בהן, אלא מתיר שלשה אגדיהן בלבד, דהתרת אגדיהן משוי לה אוכלא כפקיעין:
אין מרסקין את השחת. אין מחתכין עשב של תבואה, והיא אספסתא, משום דטרחא שלא לצורך הוא:
רבי יהודה מתיר בחרובין לבהמה דקה. ששיניה דקות וקשין לה. ואין הלכה כר״י:
פקיעי עמיר – straw of ears of corn that were tied together, we loosen them, for all the while that they are tied together they are not food/eatables, and we loosen them to make them into food, but we spread them to scatter them in the manner that we scatter grasses before the animal in order that it would smell it their scent and it would be nice for her to consume them, but it is prohibited with bundles of sheaves, for after they have made it into food, they untying bundles/bunch and the that which is spread, it is not other than for mere enjoyment, but he is troubling himself with something that is already food, we don’t trouble ourselves with it.
ומפספסים את הכיפים – moist cedar branches we spread out and stretch them in front of the animal in order that it would smell their scent for without spreading them out, they are not food.
אבל לא את הזירין – they are bundles of sheaves but these bundles have two ties, one at their head and another at their end, but the small bunches/capsules have three bands (see Talmud Shabbat 155a) - one additional connection in their middle and our Mishnah mentions it for we do not spread these bundles of sheaves, even though they are pressed against each other and become heated, for the animals set them aside but rather, he loosens three bunches only, for the loosening of the bands is a burden for her and the food is like bunches [when tied with two bands].
אין מרסקין את השחת – we don’t cut grass of grain and this is fodder for cattle because it is a trouble that is not necessary.
רבי יהודה מתיר בחרובין לבהמה דקה – since its teeth are thin and hard for her, but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.