Mishnah.org Logo

Mishnayos Shabbos Perek 18 Mishnah 1

שבת פרק י"ח משנה א׳

1

On Shabbat, one may move even four or five baskets of straw and baskets of produce, due to the guests, who require that place to sit, and due to suspension of Torah study in the study hall, where space is required to seat the students. However, one may not move these items to create space in the storeroom. One may move ritually pure teruma, although it may only be eaten by a priest; and doubtfully tithed produce [demai], which may not be eaten until tithes are separated from it due to concern that an am ha’aretz did not separate its tithes; and first tithe whose teruma of the tithe has already been taken and given to priests; and second tithe and consecrated items that were redeemed; and even dry lupine, which is not fit for consumption by a person, because it is goat food. However, one may neither move untithed produce, nor first tithe whose teruma has not been taken, nor second tithe and consecrated items that were not redeemed, nor raw arum and raw mustard, as all of these items are not fit for consumption and are therefore set aside. Rabban Shimon ben Gamliel permits moving in the case of arum because it is food for ravens.

מְפַנִּין אֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קֻפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּמִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר. מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וּדְמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַתֻּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לַעֲנִיִּים. אֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל, וְלֹא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְלֹא אֶת הַלּוּף, וְלֹא הַחַרְדָּל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בְּלוּף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִין:

א׳
Bartenura

מפנין – if one needs their space to sit guests to place divans around the table for a meal or students to hear the sermon, and specifically for a matter of a Mitzvah it is permitted and we don’t concern ourselves with the trouble of Shabbat.

ארבע וחמש – not specifically, for if he needs even more also.

אבל לא את האוצר – that is to say, only that he should no complete the entire hoarded up treasure until he reaches its bottom, for perhaps he will come to make holes/indentations.

מפנין תרומה טהורה – even an Israelite (i.e., non-Kohen) for whom it is not fit can carry it and clear it away because it is fit for a Kohen.

דמאי – because it is fit for the poor as is taught in the Mishnah (Tractate Demai, Chapter 3, Mishnah 1): “We feed the poor and to quarter given to troops on march/transient poor men produce about which there is a suspicion as to whether or not the tithes were appropriately taken,” and if he requires it he would make ownerless his possessions and would be poor and be fit for it; now also the poor is fit for it.

ותרומת מעשר שניטלה תרומתו – the tithe of the tithe which the Levite owes to the Kohen that was taken from it but he did not take the Great Tithe (i.e., the 2% that goes from an Israelite to a Kohen) such as the case where a Levite anticipated first and took the [First] Tithe in the ears of corn but had not yet occurred the obligation of Terumah/priest’s due, for the grain is not liable for Terumah until it becomes shaped into an even pile, and he (i.e., the Levite) advanced and took the [First] Tithe of the ears of corn does not separate anything other than the tithe of the tithe which the Levite owes to the Kohen alone, and he is permitted to consume it even though the Great Tithe was not yet separated out.

ומעשר שני והקדש שנפדו – the owners redeemed them and gave the principal but did not give the [added] one-fifth, and we derive from here that they are redeemed and the one-fifth is a loan to the owners.

אבל לא את הטבל – and even eatables forbidden pending the separation of priestly gifts according to the Rabbis such as that which is sown in a pot without a hole.

ולא את מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו – if the Levite anticipated first and he took the [First] Tithe after the grain had been shaped into an even pile before the Great Terumah/priest’s due had been separated from it (i.e., the Israelite’s requirement to give a Kohen two percent), and he (i.e., the Levite) separate the tithe of the tithe (which the Levite owes to the Kohen) but he didn’t separate the Great Terumah – this is First Tithe where Terumah had not been taken which is spoken about here, for since [the grain] had been shaped into an even pile and had become liable for Terumah/priest’s due, when he (i.e., the Levite) takes the First Tithe, even though he separates from it the tithe of the tithe, all the while that he did not separate from it the Great Terumah, it is considered eatables forbidden pending the separation of priestly gifts and it is prohibited to carry it on the Sabbath.

ולא מעשר שני והקדש שלא נפדו – such as the case when they were redeemed, but not redeemed according to Halakha, such as when he redeemed the Second tithe out of fragments of vessels/broken ware, which is no longer a vessel or rubbish (see Tractate Shabbat 123a) and not Second Tithe which is redeemed with money that has upon them a shape/form, as it is written (Deuteronomy 14:25): “[You may convert them into money.] Wrap up the money [and take it with you to the place the LORD your God has chosen].” But sanctified things are not redeemed with land, as it is written (Leviticus 27:23): “and he shall pay the assessment as of that day”- a thing that is given from hand to hand.

לוף – a kind of a legume which is not appropriate raw even for animals. But Maimonides explained it is a from the species of onions.

לעורבין – like the rich people who raise ravens to adulthood, but the Halakha is not according to Rabban Shimon ben Gamliel.

מפנין. אם צריך למקומן להושיב שם אורחין להסב בסעודה או תלמידים לשמוע הדרשה, ודוקא לדבר מצוה שרי ולא חיישינן לטירחא דשבת:

ארבע וחמש. לאו דוקא, דאי בעי אפילו טובא נמי:

אבל לא את האוצר. כלומר ובלבד שלא יגמור את האוצר כולו עד שיגיע לקרקעיתו, דלמא אתי לאשוויי גומות:

מפנין תרומה טהורה. ואפילו ישראל דלא חזיה ליה יוכל לטלטלה ולפנותה, כיון דחזיא לכהן:

ודמאי. דחזי לעניים, כדתנן מאכילין את העניים דמאי, ואי בעי הוה מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה, השתא נמי חזי ליה:

ומעשר ראשון שנטלה תרומתו. שנטלה ממנו תרומת מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדולה, כגון שהקדים בן לוי ולקח המעשר בשבלין, דעדיין לא חלה עליה חובת תרומה שאין הדגן חייב בתרומה גדולה עד שיתמרח בכרי, וזה שהקדים ולקח המעשר בשבלין אינו מפריש אלא תרומת מעשר בלבד, ומותר באכילה אע״פ שלא הפרישו ממנה תרומה גדולה:

ומעשר שני והקדש שנפדו. שפדו אותן הבעלים ונתנו את הקרן ולא נתנו את החומש, ושמעינן מהכא שהם פדויין והחומש הוי מלוה גבי בעלים:

אבל לא את הטבל. ואפילו טבל דרבנן, כגון הזרוע בעציץ שאינו נקוב:

ולא את מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. אם הקדים בן לוי ולקח המעשר אחר שנתמרחה התבואה בכרי קודם שהפרישו ממנו תרומה גדולה, והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש תרומה גדולה זהו מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו האמור כאן, שכיון שנתמרחה בכרי ונתחייבה בתרומה, כשלוקח המעשר ראשון אע״פ שמפריש ממנו תרומת מעשר כל זמן שלא הפריש ממנו תרומה גדולה טבל הוי ואסור לטלטלו בשבת:

ולא מעשר שני והקדש שלא נפדו. כגון שנפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שפדה המע״ש על גרוטאות של כסף, ואין מעשר שני נפדה אלא במעות שיש עליהם צורה דכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך. והקדש אינו נפדה בקרקע דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ג) ונתן את הערכך ביום ההוא דבר הניתן מיד ליד:

לוף. מין קטנית שאינו ראוי חי אפילו לבהמה. ורמב״ם פירש מין ממיני הבצלים:

לעורבין. כגון עשירים שמגדלים עורבים לגדולה. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: