Mishnayos Sanhedrin Perek 7 Mishnah 6
Change text layout:
סנהדרין פרק ז׳ משנה ו׳
One who worships idols is executed by stoning. This includes one who worships an idol, and one who slaughters an animal as an idolatrous offering, and one who burns incense as an idolatrous offering, and one who pours a libation in idol worship, and one who bows to an idol, and one who declares that he accepts an idol upon himself as a god, and one who says to an idol: You are my god. But with regard to one who hugs an idol, or one who kisses it, or one who cleans it, or one who sprays water before it, or one who washes it, or one who rubs it with oil, or one who dresses it, or one who puts its shoes on it, he transgresses a prohibition but is not liable to receive capital punishment. With regard to one who vows in an idol’s name and one who affirms his statement by an oath in its name, he transgresses a prohibition. One who defecates before the idol known as Ba’al-Peor is liable to receive capital punishment, even though defecating is a degrading act, as that is its form of worship. Likewise, one who throws a stone at Mercury is liable to receive capital punishment, as that is its form of worship.
הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֶחָד הָעוֹבֵד, וְאֶחָד הַזּוֹבֵחַ, וְאֶחָד הַמְקַטֵּר, וְאֶחָד הַמְנַסֵּךְ, וְאֶחָד הַמִּשְׁתַּחֲוֶה, וְאֶחָד הַמְקַבְּלוֹ עָלָיו לֶאֱלוֹהַּ, וְהָאוֹמֵר לוֹ אֵלִי אָתָּה. אֲבָל הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק וְהַמְכַבֵּד וְהַמְּרַבֵּץ וְהַמַּרְחִיץ, הַסָּךְ, הַמַּלְבִּישׁ וְהַמַּנְעִיל, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ:
Bartenura
אחד העובד. עבודה זרה בדבר שדרך עבודתו בכך:
ואחד הזובח כו׳ ואע״פ שאין דרך עבודתה באחת מארבע עבודות הללו, חייב. וכל שאר עבודות חוץ מאלו, אינו חייב עד שיעבוד כדרך עבודתה:
והמקבלו עליו לאלוה. אפי׳ באמירה בעלמא. דאתקש לזביחה, דכתיב (שמות ל״ב:ח׳) ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך:
והאומר לו אלי אתה. בפניו. ואתא סיפא לגלויי רישא. דאי תנא רישא הוה אמינא הני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא, תנא סיפא בפניו, מכלל דרישא שלא בפניו ואפילו הכי חייב:
המגפף. מחבק:
עובר בלא תעשה. לא תעבדם יתירה כתיב:
הנודר בשמו. קונם עלי כל פירות שבעולם בשם עבודה זרה פלוני:
המקיים. נשבע:
עובר בלא תעשה. ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שם כ״ג):
הפוער עצמו. מתריז רעי לפניו:
זו היא עבודתו. ואפילו נתכוין לבזותו, הואיל וזו היא עבודתו חייב חטאת:
והזורק אבן למרקוליס. שעובדים אותו בזריקת אבנים. והמסלק אבן מלפניו נמי חייב, שעובדים אותו נמי בסילוק אבנים:
מרקוליס. חילוף השבח. מר לשון חלוף הוא, כמו במר דכנתא. במר דשחוטה. קלוס, שבח:
זו היא עבודתו. ואפילו נתכוין לרוגמו, חייב חטאת:
אחד העובד – idolatry in the way that it is the manner to do so.
אחד הזובח – and even though it is not the manner of its worship like one of these four kinds of worship, he liable and all of the other forms of worship outside of these, one is not liable until one worships in the manner of these kinds of worship.
והמקבלו עליו לאלוה – even by merely saying it. And there is an analogy by close textual association to sacrificing, as it is written (Exodus 32:8): “…and sacrificed to it, saying, ‘This is your god….”
והאומר לו אלי אתה – in its presence, and the end section [of the Mishnah] comes to reveal the beginning [part of the Mishnah], for if the Mishnah had only taught the first section, I would think that these words [only] were in its presence, but not in its presence, I would not, therefore, the Mishnah teaches at the end, “in its presence,” so that it follows that at the beginning is “not in its presence” – and even so, he is liable.
המגדף – embrace
עובר בלא תעשה – an extra “you shall not serve them” is written (Exodus 20:5 and Deuteronomy 5:8).
הנודר בשמו – a vow of abstinence (i.e., in place of a sacrifice and for consecration of an object – see Mishnah Nedarim, Chapter 1, Mishnah 2) from all the fruits of the world in the name of the such-and-such idol worship.
המקיים – swears
עובר בלא תעשה – (Exodus 23:13): “Make no mention of the names of other gods: [they shall not be heard on your lips].”
הפוער עצמו – to splash excrement before it.
וזו היא עבודתו – and even if he intended to despise it, for since this is its worship, he is liable for a sin-offering.
והזורק אבל למרקוליס – that we worship him with the throwing of stones, and the removing a stone from before him is also liable, for we also worship him by the removal of stones.
מרקוליס – the reverse of praise; “bitter” is the language of reversal, such as: Master of the charm formula, or instead of the ritually slaughtered hen, praise/decry, praise/disgrace.
זו היא עבודתו – and even if he intended to stone him, he is liable for a sin-offering.