Mishnayos Sanhedrin Perek 6 Mishnah 5
Change text layout:
סנהדרין פרק ו׳ משנה ה׳
Rabbi Meir said: The phrase “for he that is hung is a curse [kilelat] of God” should be understood as follows: When a man suffers in the wake of his sin, what expression does the Divine Presence use? I am distressed [kallani] about My head, I am distressed about My arm, meaning, I, too, suffer when the wicked are punished. From here it is derived: If God suffers such distress over the blood of the wicked that is spilled, even though they justly deserved their punishment, it can be inferred a fortiori that He suffers distress over the blood of the righteous. And the Sages said not only this, that an executed transgressor must be buried on the same day that he is killed, but they said that anyone who leaves his deceased relative overnight with-out burying him transgresses a prohibition. But if he left the deceased overnight for the sake of the deceased’s honor, e.g., to bring a coffin or shrouds for his burial, he does not transgress the prohibition against leaving him unburied overnight. After the executed transgressor is taken down he is buried, and they would not bury him in his ancestral burial plot. Rather, two graveyards were established for the burial of those executed by the court: One for those who were killed by decapitation or strangled, and one for those who were stoned or burned.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת כִּבְיָכוֹל, קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו, אֶלָּא שְׁתֵּי בָתֵּי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית דִּין, אַחַת לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין וְאַחַת לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין:
Bartenura
בזמן שאדם מצטער. שפורענות באה עליו בעונו:
מה לשון אומרת. באיזה לשון שכינה קובלת ומנודדת עליו:
קלני מראשי. ראשי כבד עלי וזרועי כבד עלי. כאדם שהוא עיף:
קלני. איני קל מראשי:
ולא זה בלבד. עובר בלא תעשה אם הלינו:
לא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן. לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק:
שני קברות היו מתוקנין לבית דין. לפי שאין קוברים מי שנתחייב מיתה חמורה אצל מי שנתחייב מיתה קלה. והלכתא גמירא לה שנים ולא ארבעה:
בזמן שאדם מצטער – for retribution comes upon him for his transgression.
מה לשון אומרת – in which language does God’s presence bewails and laments on him?
קלני מראשי – my head is heavy upon me and my arm is heavy upon me as a person who is tired.
קלני – I am not light-headed.
ולא זה בלבד – he transgresses the negative commandment of (Deuteronomy 21:23 – “you must not let his corpse remain on the stake overnight, but must bury him the same day…”) if you delayed his burial.
לא היו קוברין אותו בקברות אבותיהן – because we do not bury a wicked person next to a righteous one.
שני קברות היו מתוקנין לבית דין – because we don’t bury a person who was liable for a more stringent death penalty near one who was liable for a lesser death [penalty], and the Halakha is known well by two and not by four.