Mishnah.org Logo

Mishnayos Sanhedrin Perek 4 Mishnah 1

סנהדרין פרק ד׳ משנה א׳

1

Both cases of monetary law and cases of capital law are equal with regard to the requirement for inquiry and interrogation of the witnesses, as it is stated: “You shall have one manner of law” (Leviticus 24:22), meaning that all legal procedures must be uniform. Having stated the essential similarity between the two, the mishna enumerates the differences between them. What are the differences between cases of monetary law and cases of capital law? Cases of monetary law are judged by a court of three judges, and cases of capital law are judged by a court of twenty-three judges. In cases of monetary law, the court opens the deliberations either with a claim to exempt the accused, or with a claim to find him liable. And in cases of capital law, the court opens the deliberations with a claim to acquit the accused, but it does not open the deliberations with a claim to find him liable. In cases of monetary law, the court directs, i.e., issues, the ruling based on a majority of one judge, either to exempt, or to find liable. But in cases of capital law, the court directs the judgment based on a majority of one judge to acquit and based on a majority of two judges to find liable. In cases of monetary law, the court brings the accused back to be judged again if new evidence arises, either with a claim to exempt the accused, or with a claim to find him liable. In cases of capital law, the court brings the accused back to be judged again with a claim to acquit him, but the court does not bring him back to be judged with a claim to find him liable. In cases of monetary law, all those present at the trial may teach a reason to exempt a litigant or to find him liable. In cases of capital law, all those present at the trial may teach a reason to acquit the accused, but not all present may teach a reason to find him liable. Only the judges can teach a reason to find him liable. In cases of monetary law, one who initially teaches a reason to find the accused liable may then teach a reason to exempt him, and one who initially teaches a reason to exempt him may then teach a reason to find him liable. In cases of capital law, one who initially teaches a reason to find him liable may then teach a reason to acquit, but one who initially teaches a reason to acquit may not return and teach a reason to find him liable. In cases of monetary law, the court judges during the daytime, and may conclude the deliberations and issue the ruling even at night. In cases of capital law, the court judges during the daytime, and concludes the deliberations and issues the ruling only in the daytime. In cases of monetary law, the court may conclude the deliberations and issue the ruling even on that same day, whether to exempt the accused or to find him liable. In cases of capital law, the court may conclude the deliberations and issue the ruling even on that same day to acquit the accused, but must wait until the following day to find him liable. Therefore, since capital cases might continue for two days, the court does not judge cases of capital law on certain days, neither on the eve of Shabbat nor the eve of a Festival.

אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת וְהַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם. דִּינֵי מָמוֹנוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה, לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב:

א׳
Bartenura

אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות – And regarding capital cases, it is written (Deuteronomy 13:15): “ You shall investigate and inquire [and interrogate thoroughly]…,” and this is the law of the Torah. But the Sages said that we do not lengthen in investigations and inquiries in monetary cases so that we don’t shut the door before borrowers, other than if the Jewish court saw that the proceedings in court which bear evidences of fraudulent claims or statements (see Sanhedrin 32a). For investigations and inquiries are the question in its own accord, such as: “how much [money] did you lend him?” and “when did you lend him?” and “for what purpose did you lend him?,” and “in what place did you lend him?” But there is another type of question which is called examination and it is not related to the matter, such when they ask him: “What was he wearing? Black utensils or what utensils? Was he standing or sitting at the time you lent him?

פותחים – the give-and-take of the judgment case, whether for acquittal or for guilt.

מחזירין – they reverse the decision after they have completed the deliberations and knew that they had erred.

ואין הכל מלמדין חובה – that if one of he students said: “I am able to argue about him that he is guilty,” we do not listen to him.

דנים ביום וגומרין בלילה – As it is written (Exodus 18:22): “Let them judge the people at all times…” and it is written (Deuteronomy 21:16): “When (i.e., “on the day”) he wills the property to his sons, [he may not treat as first-born the son of the loved one in regard of the son of the unloved one who was older].” In what manner? The daytime is the beginning of the proceedings and the night time is the conclusion of the judgment.

דנין ביום וגומרין ביום – As it is written (Numbers 25:4): “[The LORD said to Moses, ‘Take all the ringleaders] and have them publicly impaled before the LORD (i.e., during the sunlight), [so that the LORD’s wrath may turn away from Israel.’]”

גומרים בו ביום בין לזכות בין לחובה – As Scripture states (Isaiah 1:21): “[Alas, she has become a harlot, the faithful city] that was filled with justice, where righteousness dwelt – [but now murderers].”

לפיכך אין דנים לא בערב שבת – as it will be found that the completion of the legal proceedings will be on Shabbat [proper] and to delay it until after Shabbat is impossible because of the delay in executing judgment [is illegal], and to judge him on that [selfsame] day is impossible, for the four forms of capital punishment do not override the Sabbath, as it says (Exodus 35:3): “You shall kindle no fire throughout your settlements on the sabbath day,” it taught regarding those who were liable for burning, that we do not burn them on the Sabbath, and this same law applies to the other forms of capital punishment.

אחד דיני ממונות וכו׳ שנאמר משפט אחד יהיה לכם. ובדיני נפשות כתיב (דברים י״ג:ט״ו) ודרשת וחקרת. וזהו דין תורה. אבל אמרו חכמים שאין מאריכין בדרישה וחקירה בדיני ממונות, שלא תנעול דלת בפני לוין. אלא אם כן ראו בית דין שהדין מרומה. ודרישה וחקירה הוא השאלה בענין בעצמו, כגון כמה הלוהו ומתי הלוהו ובאיזה ענין הלוהו ובאיזה מקום הלוהו. ויש מין אחר מן השאלה שנקראת בדיקה ואינו בענין בעצמו, כגון שישאלו לו מה היה לבוש, כלים שחורים או כלים לבנים, עומד היה או יושב בשעה שהלוהו:

פותחים. משאו ומתנו של דין. בין לזכות בין לחובה:

מחזירין. סותרין את הדין אחר שגמרוהו וידעו שטעו:

ואין הכל מלמדין חובה. שאם אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו:

דנים ביום וגומרין בלילה. דכתיב (שמות י״ח) ושפטו את העם בכל עת, וכתיב (דברים כ״א) והיה ביום הנחילו את בניו, הא כיצד, יום לתחילת דין, ולילה לגמר דין:

דנין ביום וגומרין ביום. דכתיב (במדבר כ״ה) והוקע אותם לה׳ נגד השמש:

גומרים בו ביום בין לזכות בין לחובה (וכו׳) דאמר קרא (ישעיה א׳) מלאתי משפט צדק ילין בה:

לפיכר אין דנים לא בערב שבת. שנמצא גמר דינו בשבת, ולהשהותו אחר שבת אי אפשר מפני עינוי הדין, ולדונו בו ביום אי אפשר שאין ארבע מיתות ב״ד דוחין את השבת, שנאמר (שמות ל״ה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, לימד על מחוייבי שריפה שאין שורפין אותן בשבת, והוא הדין לשאר חייבי מיתות: