Mishnayos Rosh Hashanah Perek 4 Mishnah 8
Change text layout:
ראש השנה פרק ד׳ משנה ח׳
With regard to the shofar of Rosh HaShana, one may not pass the Shabbat limit for it, i.e., to go and hear it, nor may one clear a pile of rubble to uncover a buried shofar. One may not climb a tree, nor may one ride on an animal, nor may one swim in water, in order to find a shofar to sound.And one may not cut the shofar to prepare it for use, neither with an object that is prohibited due to a rabbinic decree nor with an object that may not be used due to a prohibition by Torah law. However, if one wishes to place water or wine into the shofar on Rosh HaShana so that it emits a clear sound, he may place it, as this does not constitute a prohibited labor. One need not prevent children from sounding the shofar on Rosh HaShana, despite the fact that they are not obligated in mitzvot. Rather, one occupies himself with them, encouraging and instructing them, until they learn how to sound it properly. The mishna adds: One who acts unawares and sounds the shofar without any intention to perform the mitzva has not fulfilled his obligation. And, similarly, one who hears the shofar blasts from one who acts unawares has not fulfilled his obligation.
שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֵין מַעֲבִירִין עָלָיו אֶת הַתְּחוּם, וְאֵין מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל, לֹא עוֹלִין בְּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתוֹ בֵּין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת, וּבֵין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם לֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם רָצָה לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן, יִתֵּן. אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת מִלִּתְקוֹעַ, אֲבָל מִתְעַסְּקִין עִמָּהֶן עַד שֶׁיִּלְמְדוּ. וְהַמִּתְעַסֵּק, לֹא יָצָא, וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק, לֹא יָצָא:
Bartenura
אין מעבירין עליו את התחום. לילך חוץ לתחום כדי להביא שופר, או לילך לשמוע התקיעות:
בדבר שהוא משום שבות. כגון לחתכו בסכין:
בדבר שהוא משום ל״ת. כגון לחתכו במגרה דהויא מלאכה גמורה של חרישת עץ. ואיכא דמתני אפכא, דבר שהוא משום שבות, מגל שאין דרך לחתוך בו. דבר שהוא משום ל״ת, סכינא דאורחיה הוא:
אם רצה ליתן לתוכו יין [יתן] ולא אמרינן מתקן מנא הוא:
אין מעכבין את התינוקות. שהגיעו לחינוך, ואפילו בשבת, כדי לחנכן במצות, שיהיו מלומדין לתקוע ביו״ט של ר״ה:
ומתעסקים בהם. וליכא למיגזר דלמא אתו לאתויי ארבע אמות ברה״ר, דהא אינו טרוד במצוה אלא מתעסק בעלמא. ולא גזרו שמא יביאנו ד״א ברה״ר אלא בזמן שהוא חייב בתקיעת שופר, שמתוך שהוא טרוד לצאת ידי חובתו ישכח את השבת:
אין מעבירין עליו את התחום – to walk outside of the [Sabbath] limit (i.e., two thousand cubits in every direction) so that one can bring a Shofar or to walk to hear the Tekiot.
בדבר שהוא משום שבות – such as to cut it with a knife.
בדבר שהוא משום לא תעשה – such as to cut it with a saw which is a complete [form of] work of engraving on a tree; and there are those who teach the opposite: something that is due to Sh’vut/engaging in an occupation forbidden by the Rabbis as being out of harmony with the celebration of Shabbat/Festivals – a sickle/scythe which is not the used to cut something . Something that is [forbidden] due to [it being] a negative commandment, is a knife which is how it is used.
אם רצה ליתן לתוכו יין [יתן] - and we don’t say repairing – from where is it [prohibited].
אין מעכבין את התינוקות – who arrived at [the age of] education, and even on Shabbat, in order to educate them in the commandments, so that they would educated in sounding the Shofar on the Yom Tov of Rosh Hashanah.
ומתעסקים בהם – and there need to make a decree [against this], lest they come to bring it four cubits in the public domain, for he is not busily engaged in the commandments but rather is merely practicing with them (Talmud Rosh Hashanah 32b). And they did not decree lest he would bring it four cubits in the public domain other than at the time when he is obligated in the sounding of the Shofar, for since he is busily engaged to fulfill his religious obligation, he would forget Shabbat.