Mishnayos Rosh Hashanah Perek 3 Mishnah 1
Change text layout:
ראש השנה פרק ג׳ משנה א׳
If the court and all of the Jewish people saw the new moon, and the witnesses were interrogated, but the court did not manage to say: Sanctified, before nightfall, so that the thirtieth day already passed, the previous month is rendered a full, thirty-day month, and the following day is observed as the New Moon. If the court alone saw the new moon, two members of the court should stand and testify before the others, and the court should say: Sanctified, sanctified. If three people saw the new moon, and they are themselves members of a court for this purpose, two of them should stand and seat two of their colleagues next to the individual who remains of the three, thereby forming a new court of three. The two standing judges should then testify before the three seated judges that they saw the new moon and the seated judges say: Sanctified, sanctified. This procedure is necessary because an individual is not authorized to declare the month sanctified by himself. Rather, a court of three is required.
רָאוּהוּ בֵית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל, נֶחְקְרוּ הָעֵדִים, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר מְקֻדָּשׁ, עַד שֶׁחֲשֵׁכָה, הֲרֵי זֶה מְעֻבָּר. רָאוּהוּ בֵית דִּין בִּלְבַד, יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ בִפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ. רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין, יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד וְיָעִידוּ בִפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ, שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ:
Bartenura
ראוהו בית דין וכל ישראל. בליל שלשים. דסלקא דעתך אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל, אפרסמא ליה מלתא דביום שלושים נראה לקדשו, קמ״ל דאם חשיכה והגיע ליל אחד ושלשים ולא אמרו בית דין מקודש, מעברים אותו וקובעים ראש חודש יום ל״א:
נחקרו העדים. הכי קאמר, אי נמי נחקרו העדים בלבד ולא הספיקו לומר מקודש עד שהגיע ליל של ל״א, מעברים אותו. דסד״א תהוי חקירת עדים כתחלת דין, ומקודש מקודש כגמר דין, וגמר דין הוי בלילה ונקדשיה בליליא, קמ״ל דלא, שאין מקדשין את החודש בלילה. ומיהו אם ליל שלשים ראו הירח עם שקיעת החמה ויש שהות ביום לומר מקודש קודם צאת הכוכבים, מקדשין אותו, דלא חשיב לילה עד צאת הכוכבים:
יעמדו שנים ויעידו. מתניתין איירי כגון שראוהו בית דין בלילה ליל שלשים, ואי אפשר לקדשו בלילה. הלכך למחר יעמדו שנים ויעידו, דאם לא על עדותן של אלו על מה יקדשו. אבל אם ראוהו בית דין עם שקיעת החמה בזמן שיש שהות לומר מקודש, יקדשוהו בראייתם, דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדולה מראיה, דהא גבי קידוש החודש לא כתיב עדות, אלא כזה ראה וקדש:
יעמדו שנים. למחר כשבאים לומר מקודש:
ויושיבו מחבריהם אצל היחיד. ואף על גב דיחיד מומחה דן אפילו ביחידי, קדוש החודש לא הוה ביחידי. שאין לך מומחה לרבים יותר ממשה רבנו וקאמר ליה רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך, דכתיב (שמות י״ב:א׳) ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן וגו׳ החודש הזה לכם:
ראוהו בית דין וכל ישראל – on the night of the thirtieth, for you might think I should say that since the Jewish court and the enter Jewish people saw him, it became revealed that on the thirtieth day, it (i.e., the New Moon) appeared to be sanctified. This tells us that if it got dark and the night of the thirty-first arrived and the Jewish court had not said that it was sanctified, we intercalate the month and establish Rosh to be on the thirty-first day.
נחקרו העדים – this is how it should be understood. Alternatively, only the witnesses were examined but there was insufficient time for them to state that it (i.e., the New Month), was sanctified until the night of the thirty-first arrived, and we intercalate the month. For you might think I should say, that the examination of the witnesses should come at the beginning of the legal proceedings, and [the announcing] of “it is sanctified, it is sanctified” should be like the conclusion of the legal proceedings. For the conclusion of the deliberations should be at night and we should sanctify it at night. This comes to teach us that it is not so, for we do not sanctify the [New] Month at night. But however, if on the night of the thirtieth, they (i.e., the witnesses) saw the moon with the setting of the sun, and there is a delay in the day to state that it is sanctified prior to the appearance of the stars, we sanctify it, for it is not considered nighttime until the appearance of the stars.
יעמדו שמים ויעידו – Our Mishnah is speaking about a case such as where the Jewish court saw it (i.e., the New Moon) at night on the night of the thirtieth, and it is impossible to sanctify the moon at night. Therefore, the next day, two [witnesses] would stand up and testify, for if not for the testimony of these [two], on what would then sanctify? But if the Jewish court saw it (i.e., the New Moon) with sunset at the time when there was a delay to state, “it is sanctified,” they should sanctify through their observation, and that the hearing that they hear from witnesses would not be greater than seeing, for concerning the Sanctification of the Moon, it is not written “testimony/"עדות" , but like this, they saw and sanctified.
יעמדו שנים – on the morrow when they come to state, “it is sanctified.”
ויושיבו מחבריהם אצל היחיד – And even though an individual who is an expert can judge even on his own, the Sanctification of the [New] Moon is not [done] by a [sole] individual., For there is no one recognized by the public as an expert judge (see Talmud Rosh Hashanah 25b) besides Moses our Teacher, and yet the All-Merciful says to him [only after] Aaron is with him, as it is written (Exodus 12:1-2): “The LORD said to Moses and Aaron [in the land of Egypt]: This month shall mark for you [the beginning of months]…..”