Mishnayos Pesachim Perek 4 Mishnah 3
Change text layout:
פסחים פרק ד׳ משנה ג׳
Apropos different local customs discussed in the first mishna in this chapter, this mishna discusses various halakhot with regard to which there are different customs. In a place where the people were accustomed to sell small livestock to gentiles, one may sell them. In a place where the people were not accustomed to sell them due to certain concerns and decrees, one may not sell them. However, in every place, one may sell to gentiles neither large livestock, e.g., cows and camels, nor calves or foals, whether these animals are whole or damaged. The Sages prohibited those sales due to the concern lest the transaction be voided or one side reconsider, creating retroactively a situation where a Jew’s animal performed labor for the gentile on Shabbat in violation of an explicit Torah prohibition. Rabbi Yehuda permits the sale of a damaged animal because it is incapable of performing labor. Ben Beteira permits the sale of a horse for riding, because riding a horse on Shabbat is not prohibited by Torah law.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם, מוֹכְרִין. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכֹּר, אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה, עֲגָלִים וּסְיָחִים שְׁלֵמִין וּשְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בִּשְׁבוּרָה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בְּסוּס:
Bartenura
מקום שנהגו שלא למכור. דהחמירו על עצמן דלמא אתי למכור גסה:
ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה. דגזור רבנן שמא ישאיל או ישכיר בהמתו לעובד כוכבים, ואדם מצווה על שביתת בהמתו. אי נמי, פעמים שמוכרה לו ערב שבת עם חשיכה וצועק לה הישראל כדי שתלך לפני הקונה והיא מכרת קולו והולכת מחמתו, ונמצא מחמר אחר בהמתו בשבת:
עגלים וסייחין. קטנים אף על גב דלאו בני מלאכה נינהו מחלפי במכירת גדולים. ושבורים מחלפי במכירת שלמים:
רבי יהודה מתיר בשבורה. דאינה בת מלאכה לעולם. אבל בעגלים וסייחים מודה, כיון דלכי גדלי הוו בני מלאכה. ואין הלכה כר׳ יהודה:
בן בתירא מתיר בסוס. הואיל ולרכיבה עומד והחי נושא את עצמו. ואין הלכה כבן בתירא. ועל ידי סרסור שרי למכור בהמה לעובד כוכבים בזמן שאין הבעלים מצויין שם בעת המכירה, דליכא למיחש שמא ישאילנה וישכירנה שהרי אינה שלו. ושמא תלך מחמת קולו ונמצא מחמר להא נמי ליכא למיחש, שאינה מכרת את קולו:
מקום שנהגו שלא למכור – since they were stringent upon themselves perhaps they would come to see a large [animal].
ובכל מקום אין מוכרים להם בהמה גסה – since the Rabbis made a decree lest a person lend out or rent his animal to idolaters, and a person is commanded on resting of his animal. Alternatively, sometimes that he sells it on the eve of the Sabbath (i.e., Friday) at dusk and the Jew cries to it (i.e., the animal) in order that it should go before the purchaser and she reis animal on Shabbat recognizes his (i.e., the former owner’s) voice and she goes from his anger, and it is found that he directs a laden beast’s motions by walking behind it on Shabbat.
עגלים וסייחין – small, even though they are not doing work, they are exchanged through the sale of larger animals and broken animals are exchanged with the sale of whole animals.
רבי יהודה מתיר בשבורה – that is never capable of working ever. But calves and foals, he admits, that since when they grow, they are capable of working. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.
בן בתירא מתיר בסוס – since it stands for riding and the living carries itself, but the Halakha is not according to Ben Beteyra. But via middleman, it is permitted to sell it to an idolater when the owners are not found there at the time of the sale, for one should not suspect lest he lend it out or rent it for it is not his. And lest she should go on the strength of his voice and he is found that he directs a laden beast’s motions for that also, one should not suspect, for she doesn’t recognize his voice.