Mishnayos Pesachim Perek 10 Mishnah 3
Change text layout:
פסחים פרק י׳ משנה ג׳
The attendants brought vegetables before the leader of the seder prior to the meal, if there were no other vegetables on the table. He dips the ḥazeret into water or vinegar, to taste some food before he reaches the dessert of the bread, i.e., the bitter herbs, which were eaten after the matza. They brought before him matza and ḥazeret and ḥaroset, and at least two cooked dishes in honor of the Festival. The tanna comments that this was the practice, although eating ḥaroset is not a mitzva but merely a custom. Rabbi Eliezer ben Tzadok says: Actually, it is a mitzva to eat ḥaroset. And in the period when the Temple stood and they offered the Paschal lamb, they brought before him the body of the Paschal lamb.
הֵבִיאוּ לְפָנָיו, מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת וּשְׁנֵי תַבְשִׁילִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, מִצְוָה. וּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פָּסַח:
Bartenura
הביאו לפניו. הירקות. כדי שיכיר תינוק וישאל, לפי שאין דרך להביא ירקות קודם סעודה:
מטבל בחזרת. לאו דוקא חזרת, דטבול ראשון זה הוי בשאר ירקות, אלא אם אין לו שאר ירקות מטבל בחזרת במקום שאר ירקות. ולשון מטבל אוכל. ולפי שכל אכילתן ע״י טיבול היתה, קרי לאכילה טיבול. ומיהו טיבול זה לאו בחרוסת הוא, מדקתני לקמן הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת. מכלל דעדיין לא הובאו:
עד שמגיע לפרפר את הפת. לאכילת מצה. והא קמ״ל שאין אכילה אחרת מפסקת בין אכילת ירקות לאכילת מצה. דקודם שיגיע לאותו חזרת של מצוה שמברך עליו על אכילת מרור אוכל מצה תחלה, כדכתיב (במדבר ט׳:י״א) על מצות ומרורים, מצות ברישא והדר מרורים:
וחרוסת. שעושים מתאנים ולוזים ובטנים ושקדים וכמה מיני פירות ומשימין בה תפוחים ודכין הכל במדוכה ומערבין בחומץ ונותנין עליה תבלין קנה וקנמון כעין פתילות דקות ארוכות זכר לקש וצריך שתהיה עבה זכר לטיט:
שאין חרוסת מצוה. אלא לרפואה לבטל שרף החזרת, שרע וקשה לגוף כארס:
רבי אליעזר ברבי צדוק אומר מצוה. זכר לתפוח שהיו יולדות שם בניהם בלא עצב, וזכר לטיט:
הביאו לפניו – the vegetables so that a young child will recognize them and ask, for it is was not the manner to bring vegetables [to the table] before the meal.
מטבל בחזרת – not specifically lettuce, for this first dipping is with other vegetables, other than if he lacked other vegetables, he would dip with lettuce in place of other vegetables. And the language of “dipping” means eating, and because all of their eating was done by dipping, which is called eating by dipping. However, this dipping was not with lettuce, as it is taught further on [in our Mishnah] that they would bring before him unleavened bread and lettuce and Haroset, it follows that they had not yet been brought.
עד שמגיע לפרפר את הפת – to the eating of the unleavened bread. And this comes to inform us that no other eating interrupts between the eating of the vegetables and the eating of the unleavened bread. For before that he would arrive to that lettuce which was commanded, upon which he recites the blessing “on the eating of bitter herbs,” he eats unleavened bread first, as it is written (Numbers 9:11): “They [shall eat it] with unleavened bread and bitter herbs.” Matzot/unleavened bread first and afterwards bitter herbs/Maror.
וחרוסת – which we make from figs, and nuts, peanuts and almonds and several kinds of fruits and we place in it apples and we clean them with a mortar and mix them in vinegar and put spices, reed stalks, cinnamon, like thin, long wicks, in memory of the straw (used by the Israelite slaves to build the treasure-cities for the Pharaoh) and it needs to be thick, in memory of the plaster.
שאין חרוסת מצוה – but rather for medicinal purposes to nullify the burning of the lettuce which is bad and hard on the body like poison.
ר"א ברבי צדוק אומר מצוה – in memory of the apple that women would give birth to their sons there (i.e., in Egypt) without pain, and in memory of the plaster.