Mishnayos Peah Perek 6 Mishnah 4
Change text layout:
פאה פרק ו׳ משנה ד׳
These are to be considered ends of the rows:If two men begin [to gather] from the middle of the row, one facing north and the other south and they forget [some sheaves] in front of them and behind them, those left in front of them are “forgotten,” but those left behind them are not “forgotten.” If an individual begins from the end of the row and he forgets [some sheaves] in front of him and behind him, those in front of him are not “forgotten”, whereas those behind him are “forgotten,” for this comes under the category of “you shall not go back [to retrieve it].” This is the general rule: anything that can be said to fall under the law “you shall not go back” is considered “forgotten,” but that to which the principle of “you shall not go back” cannot be applied is not considered “forgotten.”
וְאֵלּוּ הֵן רָאשֵׁי שׁוּרוֹת. שְׁנַיִם שֶׁהִתְחִילוּ מֵאֶמְצַע הַשּׁוּרָה, זֶה פָּנָיו לַצָּפוֹן וְזֶה פָּנָיו לַדָּרוֹם, וְשָׁכְחוּ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם, אֶת שֶׁלִּפְנֵיהֶם שִׁכְחָה, וְאֶת שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם אֵינוֹ שִׁכְחָה. יָחִיד שֶׁהִתְחִיל מֵרֹאשׁ הַשּׁוּרָה, וְשָׁכַח לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, שֶׁלְּפָנָיו אֵינוֹ שִׁכְחָה, וְשֶׁלְּאַחֲרָיו שִׁכְחָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּבַל תָּשׁוּב (דברים כד). זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא בְּבַל תָּשׁוּב, שִׁכְחָה. וְשֶׁאֵינוֹ בְּבַל תָּשׁוּב, אֵינוֹ שִׁכְחָה:
Bartenura
שנים שהתחילו מאמצע שורה. של עמרים, זה הפך פניו לצפון וזה הפך פניו לדרום:
ושכחו לפניהם. לאחר שהתחילו לעמר דלגו עומר ושכחוהו, הוי שכחה, דקרינן ביה לא תשוב לקחתו (דברים כ״ד:י״ט):
ולאחריהם אינו שכחה. אם כשהפכו פניהם זה לצפון וזה לדרום והתחילו לעמר נשאר עומר אחד ביניהם ושכחוהו, אינו שכחה. לפי ששניהם סמכו זה על זה ומתוך כך נשכח:
יחיד שהתחיל מראש השורה. השתא מפרש להא דתנן לעיל ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח. כגון שיש כאן עשר שורות של עשר עשר עמרין מסודרין בשורות מצפון לדרום, והתחיל לעמר בראש שורה אחת ושכח עומר אחד לאחריו, הוי שכחה, כיון שעבר ממנו ועמר עומר הסמוך לו קרינן ביה לא תשוב לקחתו, אבל אם שכח עומר אחד או שנים בסוף השורה, דהיינו לפניו, והניחם וחזר והתחיל לעמר מתחלת שורה שניה, לא הוי שכחה, דלא קרינן ביה לא תשוב, שאני אומר דעתו לעשות שורה אחרת מאותם שהניח ממזרח למערב. והיינו דתנן העומר שכנגדו מוכיח, שהעומרים [של] שורות אחרות מוכיחים על אלו שהניח שלא שכחן שראויין להתחשב עמהן בשורה אחרת:
שנים שהתחילו מאמצע שורה – of sheaves, this one turned his face to the north and that one turned his face to the south.
ושכחו לפניהם – after they had started to bind and pile the sheaves, they skipped and forgot it, that is forgetting, as we call it (Deuteronomy 24:19): “Do not turn back to get it.”
ולאחריהם אינו שכחה – if when they turned their faces – this one to the north and that one to the south, and they began to bind and pile the sheaves, and there remained one sheaf between them that they had forgotten, that is not forgetting, because both of them relied upon each upon the other and through that it was forgotten.
יחיד שהתחיל מראש השורה – Now it explains to that which is taught in the Mishnah above (Tractate Peah, Chapter 6, Mishnah 3), [as regards a sheaf at] the end of the row, [the presence of] a sheaf at the end of the row across from it proves [that the first sheaf has not been forgotten], such as there are ten rows here of ten by ten Omers set up by rows from the north to the south, and he began to bind and pile the sheaves at the end of one row and he forgot an Omer behind it, that is forgetting, since he passed it and an Omer stands near it, we call that (Deuteronomy 24:19): “Do not turn back to get it.” Bu if he forgot one Omer/sheaf or two at the end of the row, that is in front of him, and he placed them and return and began to bind and pile the sheaves from the beginning of the second row, that is not forgetting, for we don’t call it “Do not turn back” (ibid.), for I saw that it is his intention to work on another row from those which he left from east to west, and that is what is taught in the Mishnah (in Tractate Peah, Chapter 6, Mishnah 3), at the end of the row across from it proves the point, for the Omer sheaves of the other rows prove concerning those which he left that they were not forgotten and are fit to be considered with them in another row.