Mishnah.org Logo

Mishnayos Peah Perek 6 Mishnah 2

פאה פרק ו׳ משנה ב׳

2

A sheaf left near a stone fence, or near a stack [of grain] or near oxen, or near equipment: Bet Shammai says: it is not considered “forgotten”; Bet Hillel says: it is considered “forgotten.”

הָעֹמֶר שֶׁהוּא סָמוּךְ לַגָּפָה וְלַגָּדִישׁ, לַבָּקָר וְלַכֵּלִים, וּשְׁכָחוֹ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ שִׁכְחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שִׁכְחָה:

ב׳
Bartenura

לגפה – stone fence set up one on the other without plaster.

ולכלים – utensil of the plough/strigil.

בית שמאי אומרים אינו שכחה – the dispute of the School of Shammai and the School of Hillel regarding the Omer/quantity of grain in a sheaf that he took possession of to bring it to the city and placed it at the side of a stone fence or at the side of the pile and forgot it there.

ובית הלל אומרים שכחה – And it is taught later in our Mishnah (Tractate Peah, Chapter 6, Mishnah 3), that he picked it up to bring into the city and forgot it, the School of Hillel admits to the School of Shammai that it is not forgotten, this is when he did not place it near the stone fence or near the pile. Another explanation: The School of Shammai states that it is nit forgotten, even with Omer that he did not take pick it up, it is not forgotten, for since he had placed it next to a specific place, he would ultimately remember it, and the School of Hillel states that all the while that he did not pick it up, the School of Hillel admits that if he took possession of it and afterwards forgot it, that it is not forgotten, as we will say shortly.

לגפה. גדר אבנים סדורות זו על זו בלא טיט:

ולכלים. כלי המחרישה:

בית שמאי אומרים אינו שכחה. פלוגתייהו דב״ש וב״ה בעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ונתנו בצד הגפה או בצד הגדיש ושכחו שם, שבית שמאי אומרים אינו שכחה שהרי זכה בו:

ובית הלל אומרים שכחה. והא דתנן לקמן במתניתין העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו מודים בית הלל לב״ש שאינו שכחה, זהו כשלא הניחו אצל הגפה או אצל הגדיש. פירוש אחר בש״א אינו שכחה אפילו בעומר שלא החזיק בו כלל לא הוי שכחה, דהואיל והניחו אצל דבר המסויים עתיד לזכרו, ובה״א שכחה כל זמן שלא החזיק בו. ומודים ב״ה שאם החזיק בו ואח״כ שכחו שאינו שכחה, כדאמרינן בסמוך: