Mishnah.org Logo

Mishnayos Parah Perek 3 Mishnah 9

פרה פרק ג׳ משנה ט׳

9

They bound it with a rope of reed and placed it on the pile with its head towards the south and its face towards the west. The priest stood in the east with his face towards the west. He slaughtered with his right hand and received the blood with his left. Rabbi Judah said: he received the blood with his right hand and put it in his left hand. He sprinkled with his right. Seven times he dipped his finger in the blood and sprinkled it towards the Holy of Holies, dipping once again for each sprinkling. When he finished the sprinkling he wiped his hand on the body of the cow, came down and kindled the fire with wood chips. Rabbi Akiva said: with dry branches of palm-trees.

כְּפָתוּהָ בְחֶבֶל שֶׁל מֶגֶג וּנְתָנוּהָ עַל גַּב הַמַּעֲרָכָה, רֹאשָׁהּ בַּדָּרוֹם וּפָנֶיהָ לַמַּעֲרָב. הַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שָׁחַט בִּימִינוֹ וְקִבֵּל בִּשְׂמֹאלוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּימִינוֹ הָיָה מְקַבֵּל וְנוֹתֵן לִשְׂמֹאלוֹ, וּמַזֶּה בִימִינוֹ. טָבַל וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. עַל כָּל הַזָּיָה, טְבִילָה. גָּמַר מִלְּהַזּוֹת, קִנַּח אֶת יָדוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה. יָרַד וְהִצִּית אֶת הָאֵשׁ בַּאֲלִיתוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בַּחֲרִיּוֹת:

ט׳
Bartenura

בחבל של מגג (rope made of a species of reed) – rope made from a species of reed-grass. In order that all of it actions in the matter will be that it is not susceptible to receive defilement.

ופניה למערב – to the side of the Temple.

ר' יהודה אומר בימינו היה מקבל – like the rest of the reception of the blood of Holy Things that if he received it in his left [hand], it is invalid. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda, for since its blood is not sprinkled on the Altar it is not like the other Holy Things in this matter.

ונזה בימינו – as it is written (Numbers 19:4): “Eleazar the priest shall take some of its blood with his finger [and sprinkle it seven times toward the front of the Tent of Meeting],” the usual that is of fingers, meaning to say, the finger of the right hand that a person handles with it always.

כנגד בית קודש הקדשים – as it is written (Numbers 19:4): “and sprinkle It [seven times] towards the front of the Tent of Meeting.”

על כל הזייה טבילה – on each sprinkling that he would make, he would immerse his finger in the blood, that the remainder of the blood that is on his finger is invalid for sprinkling.

גמר מלהזות קינח ידו בגופה של פרה – in order that he would burn the blood with It, as it is written (Numbers 19:5): “The cow shall be burned in his sight – its hide, flesh, and blood shall be burned,” and between sprinkling to sprinkling, he would wipe his finger in the rim of the bowl out of which the sprinkling is done, but not in the body of the cow, because of cords/string that were attached on his finger that it is a disgrace to do sprinkling with them.

אליתות (wood of the fig-tree) - small pieces of wood that they kindle the pile of wood on the altar. [The word] אליתות is the language of fat-tail. Like (Isaiah 7:4): “[Do not be afraid and do not lose heart on account of those two] smoking stubs of firebrands.”

בחריות (dried branches, twigs used for fuel) – vine-shoots of palm-trees. But the Halakha is not according to Rabbi Akiba.

בחבל של מגג. חבל עשוי ממין של גמי, כדי שיהיו כל מעשיה בדבר שאינו מקבל טומאה:

ופניה למערב. לצד המקדש:

ר׳ יהודה אומר בימינו היה מקבל. כשאר קבלת הדם של קדשים שאם קיבל בשמאל פסול. ואין הלכה כר׳ יהודה, שכיון שאין דמה נזרק על גבי המזבח אינה כשאר קדשים לענין זה:

ומזה בימינו. דכתיב [במדבר י״ט] ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו. הרגילה שבאצבעות, כלומר אצבע היד הימנית שאדם ממשמש בה תמיד:

כנגד בית קודש הקדשים. כדכתיב (במדבר י״ט:ד׳) והזה אל נוכח פני אוהל מועד:

על כל הזיה טבילה. על כל הזיה שהיה מזה היה טובל אצבעו בדם, דשיירי הדם שבאצבע פסולין להזייה:

גמר מלהזות קינח ידו בגופה של פרה. כדי שישרף הדם עמה, כדכתיב [שם] ושרף את הפרה את עורה ואת בשרה ואת דמה. ובין הזאה להזאה מקנח אצבעו בשפת המזרק ולא בגופה של פרה, משום נימין הנדבקין באצבעו דגנאי לעשות בהן הזייה:

אליתות. עצים קטנים שמלהיבין בהם עצי המערכה. אליתות, לשון אליה. כמו זנבות האודים [ישעיה ז׳]:

בחריות. זמורות של דקל. ואין הלכה כר׳ עקיבא: