Mishnah.org Logo

Mishnayos Orlah Perek 1 Mishnah 5

ערלה פרק א׳ משנה ה׳

5

A tree which was uprooted and it has a bent-down [and rooted] shoot, and it [the tree] derives sustenance from it [the shoot], the old [tree] is [considered] like the shoot. If one bends [and roots] from it year after year, and it became detached, one counts from the time it became detached. A grafted shoot of vines, and a grafted shoot [growing] on another grafted shoot, even if he rooted them in the soil, they are permitted. Rabbi Meir said: in an instance where it is strongly [grafted], it is permitted, but in an instance where it is poorly [grafted], it is prohibited. A bent-down [and rooted] shoot that has become detached and is full of fruit, [then] if it increased one two hundredth, it is prohibited.

אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וּבוֹ בְרֵכָה, וְהוּא חָיֶּה מִמֶּנָּה, חָזְרָה הַזְּקֵנָה לִהְיוֹת כַּבְּרֵכָה. הִבְרִיכָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, וְנִפְסְקָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסְקָה. סִפּוּק הַגְּפָנִים, וְסִפּוּק עַל גַּבֵּי סִפּוּק, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ, מֻתָּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, מֻתָּר, וְמָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ רָע, אָסוּר. וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנִּפְסְקָה וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר:

ה׳
Bartenura

ובו בריכה – it was the custom of those who work the ground that they dig a hole and take one shoot (especially of a fig-tree) from the tree and hide it in that hole and the root of that shoot comes out from other side and becomes a tree there and the head of the shoot remains attached to the tree. But the law of Orlah does not apply while it is still yet attached to the tree and absorbs from it, even though it also absorbs from the ground. But if the old tree is uprooted from the ground and it is found that all of its support and its absorbing is now from the young shoot.

חזרה הזקנה להיות כבריכה – and both of them – the old [tree] and the young shoot- are as if they were planted now and we count for the three years from the time when the tree was uprooted.

הבריכה שנה אחר שנה – after the first young shoot had grown, he took from it one young shoot and sunk it into the ground and he did this several times, one after another.

מונה – [he counts it – the years of prohibition under the law of Orlah] for all of them from the time when the first young shoot broke off from the tree.

ספוק גפנים – [the connection of grape vines (by training and engrafting)] – it is the manner of those who work the ground that they take a long vine-shoot from this grape-vine and stretch it to the grape-vine that is by its side and engraft the vine-shoot on to the grape-vine. That is what is called “engrafting,” and it is exempt from the laws of Orlah. But that which is taught in the Mishnah (Tractate Sotah, Chapter 8, Mishnah 2 and Tosefta Rosh Hashanah 1:4) – that all are the same are the ones who plant such a tree, who sink them into the ground, and who graft them – are liable for Orlah. There they are speaking about when he severs the vine-shoot from the vine or the young shoot from the tree and afterwards sinks them or engrafts them.

מקום שכחה יפה מותר – if the vine-shoot that he sank in the grape-vine where the vine’s growth was healthy and it absorbs/sucks from the grape-vine from where it was taken, it is permitted and exempt from Orlah, but if the vine’s growth was poor, it is liable for Orlah, but the Halakha is not according to Rabbi Meir.

והיא מלאה פירות – if he detached them immediately, they are permitted because they grew while permitted, but if he left them on the tree and they grew after they had been broken off and there isn't I the fruit that grew already by [one-] two-hundredth [part] to annul the supplement, it is prohibited for Orlah prohibits them until [one-] two-hundredth [part] growth. And the same law applies in an old tree that was uprooted and on it are fruits and he went back and replanted them.

ובו בריכה. מנהג עובדי אדמה שחופרים גומא ולוקחים יחור אחד מן האילן וטומנין אותו באותו גומא ויוצא שורש היחור מצד אחר ונעשה שם אילן, וראש היחור נשאר מחובר באילן. ואין דין ערלה נוהג בו בעודו מחובר לאילן ויונק ממנו אע״פ שהוא יונק גם מן הקרקע. ואם נעקר אילן הזקן מן הקרקע ונמצא שכל חיותו ויניקתו עתה מן הבריכה:

חזרה הזקנה להיות כבריכה. ושניהם, הזקנה והבריכה הוו כאילו נטעו, עתה ומונים להם שלש שנים משעה שנעקר האילן:

הבריכה שנה אחר שנה. לאחר שהגדילה בריכה ראשונה לקח ממנו יחור והבריכו בארץ וכן עשה כמה פעמים זה אחר זה:

מונה. לכולן שני ערלה משנפסקה הבריכה הראשונה מן האילן:

ספוק גפנים. דרך עובדי אדמה שלוקחים זמורה ארוכה מגפן זו ומושכים אותה לגפן שבצדה ומרכיבין הזמורה בגפן וזהו הנקרא ספוק ופטור מן הערלה. והא דתנן א׳ הנוטע וא׳ המבריך וא׳ המרכיב חייב בערלה, התם מיירי כשחתך הזמורה מן הגפן, או היחור מן האילן ואח״כ הבריכן או הרכיבן:

מקום שכחה יפה מותר. אם הזמורה שהבריכוה בגפן כוחה יפה וינקה מן הגפן אשר ממנה לוקחה, מותר ופטורה מן הערלה. ואם כחה רע חייבת בערלה. ואין הלכה כרבי מאיר:

והיא מלאה פירות. אם תלשן מיד, הן מותרין מפני שגדלו בהיתר. ואם הניחן באילן וגדלו לאחר שנפסקה ואין בפירות שגדלו כבר מאתים לבטל התוספת, אסור, דערלה אוסרת עד מאתים. והוא הדין באילן זקן שנעקר ובו פירות, וחזר ושתלו: