Mishnayos Oholos Perek 17 Mishnah 1
Change text layout:
אהלות פרק י"ז משנה א׳
One who plows a grave [into a field], behold he makes it a bet haperas. To what extent does he make it [a bet haperas]? For the length of a furrow of a hundred cubits, a space in which four se'ahs [can grow]. Rabbi Yose says: an area of five [se'ahs]. But when on an upward or downward slope: he puts a quarter [of a kav] of vetch seed on the knee of the plough, and the space where [the last] three vetches grow next to each other is a bet peras. Rabbi Yose says: [a bet haperas is only made by a plough going] downwards but not upwards.
הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר, הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס. עַד כַּמָּה הוּא עוֹשֶׂה. מְלֹא מַעֲנָה מֵאָה אַמָּה, בֵּית אַרְבַּעַת סְאִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית חָמֵשׁ, בְּמוֹרָד. וּבְמַעֲלֶה, נוֹתֵן רֹבַע כַּרְשִׁינִים עַל בֹּרֶךְ הַמַּחֲרֵשָׁה, עַד מְקוֹם שֶׁיִּצְמְחוּ שְׁלשָׁה כַרְשִׁינִין זוֹ בְצַד זוֹ, עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּמוֹרָד וְלֹא בְמַעֲלֶה:
Bartenura
החורש. בית הפרס. מקום שהטומאה פרושה ומתפשטת שם. ורבותי פירשו, פרס לשון דבר פרוס ושבור, שעצמות של מת נפרסו שם. ומפי אחרים שמעתי, על שם שפרסות בני אדם נמנעים ללכת שם מפני הטומאה:
מלוא מענה. של המחרישה. ממקום הקבר שהתחיל לחרוש בו עד מאה אמה באורך השדה על מאה ברוחב, חיישינן שמא הוליכה המחרישה ממנו עצם כשעורה. ואם היה חורש והולך חוץ למאה אמה, ממאה אמה ולחוץ טהור, שאין המחרישה מולכת עצמות הקבר אלא עד מאה אמה:
בית ארבעת סאין. מאה אמה אורך על מאה אמה רוחב הוא מקום זריעת ארבע סאין. שהרי חצר המשכן שהיה מאה על חמשים הוא בית סאתים, כדאמרינן בעירובין [כ״ג], נמצא מאה על מאה בית ארבע סאין:
רבי יוסי אומר בית חמש, סאין. ואין הלכה כרבי יוסי:
ובמורד. כלומר, שיעור זה שאמרנו לתנא קמא ולרבי יוסי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, הני מילי כשמוליך המחרישה במורד, דמגלגלתו למרחוק, והוא הדין כשהקרקע שוה במישור. אבל במעלה, כשחורש ועולה, לדברי תנא קמא נותן רובע קב כרשינין על בורך המחרישה, הוא עץ חלול כפוף עשוי כעין ברך שהמחרישה תקועה בו, ועושה בשוליו נקב קטן כשיעור שיצא ממנו גרעין אחד מגרעיני הכרשינים, ומוליך המחרישה והגרעינים נופלים מעט מעט, ובמקום שכלו הכרשינים שאין נופל מהם הרבה ביחד אלא שלשה גרעינים זה בצד זה שם כלה בית הפרס:
רבי יוסי אומר במורד ולא במעלה. לא אמרו דין בית הפרס אלא במורד, אבל כשהמחרישה עולה בגובה אין שם בית הפרס כלל, שמיד המחרישה ננערת ואם יש שם עצם נופל. ואין הלכה כר׳ יוסי:
יז
החורש. בית הפרס – a place where the defilement is separated and flattened/straightened there. But my Rabbis explained that [the word] פרס is "דבר פרוס ושבור" (see also the Bartenura commentary to Tractate Niddah, Chapter 7, Mishnah 5 where the same phrase appears) something that is broken and injured, that the bones of the corpse were broken/divided there. And from the mouth of others I heard that as a result that the feet of human beings are prevented from walking there because of the defilement.
מלא מענה (a furrow’s length) – of a plough. From the place of he grave that he began to plow until one-hundred cubits along the length of the field by one-hundred [cubits] in width, we are concerned lest the plough carries from him a [piece of human] bone the size of a barleycorn. But if he would continue ploughing outside of the one-hundred cubits, from one-hundred cubits and outward, it is ritually pure, for the plough does not carry bones of a grave other than up until one-hundred cubits.
בית ארבעה סאין (a space of four Se’ah) – one-hundred cubits in length by one-hundred cubits in width is the place of seeding four Se’ah. For the courtyard of the Tabernacle that was one-hundred by fifty is Bet Se’atayim, as we state in [Tractate] Eruvin [23b], it is found that one-hundred cubits by one-hundred cubits is a Bet Arbah Se’ah.
רבי יוסי אומר בית חמש – but the Halakha is not according to Rabbi Yossi.
ובמורד (and in descent) - meaning to say, this measure that we stated to the first Tanna/teacher [of the Mishnah] and to Rabbi Yossi, to him as he holds and to the other (i.e., Rabbi Yossi) as he holds, these words [refer to] when the plough carries in descent, that it [looks like he] is rolling it from afar, and the same law applies when the land is on a plain level. But in an ascent, when he plows and ascends, according to the words of the first Tanna/teacher, he gives a quarter of a Kab of vetches on the knee-shaped pole of the plough- as far as the knee of the plough enters the soil, which is a bent wooden cavity made like a knee that the plough is affixed to, and it makes in its rim/bottom of the vessel a small incision like the measure that went out from it one globule/stone or kernel of a stone fruit, nut from the globules of the vetches, and it brings the plough and the globules fall off bit by bit, and in a place where the vetches have run out, not much falls from them together other than three globules each one by the side of the other and there was completed the Bet HaPras (i.e., the place declared - unclean on account of crushed bones carried over it from a ploughed grave).