Mishnayos Niddah Perek 4 Mishnah 3
Change text layout:
נדה פרק ד׳ משנה ג׳
With regard to the blood of a menstruating gentile woman or a gentile zava, and the blood discharged by a female Jewish leper during the days of purity of a woman who gives birth, Beit Shammai deem them ritually pure, and Beit Hillel say: The halakhic status of the blood of the gentile woman is like that of her saliva and her urine, which impart impurity only while moist. Likewise, the blood discharged by a Jewish leper during the days of purity imparts impurity only when moist. With regard to the blood of a woman who gave birth and reached the conclusion of her days of impurity, i.e., seven days after giving birth to a male or fourteen days after giving birth to a female, but who did not yet immerse in a ritual bath, Beit Shammai say: Although she has yet to immerse in a ritual bath, the blood does not retain the halakhic status of menstrual blood. Rather, the status of the blood is like that of her saliva and her urine, and it imparts impurity only while moist. And Beit Hillel say: Since she did not immerse in a ritual bath, her blood is considered like that of a menstruating woman, and it imparts impurity whether it is moist or dry. And Beit Shammai concede to Beit Hillel in the case of a woman who gives birth as a zava, where the woman must count seven clean days from the conclusion of her days of impurity, that any blood she sees during those seven days imparts impurity whether it is moist or dry.
דַּם נָכְרִית וְדַם טָהֳרָה שֶׁל מְצֹרַעַת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ. דַּם יוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ. וּמוֹדִים בְּיוֹלֶדֶת בְּזוֹב, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה לַח וְיָבֵשׁ:
Bartenura
דם נכרית בית שמאי מטהרין. ואע״ג דברוקה ובמימי רגליה מודו בית שמאי דרבנן גזרו עליהן להיות כזבין לכל דבריהן, אפילו הכי דמה טהור, דשיירו בה רבנן למהוי הכירא דטומאתן דרבנן, כי היכי דלא לשרפו עלייהו תרומה וקדשים:
ודם טהור של מצורעת. ואע״ג דמעינות של מצורעת כגון רוקה ומימי רגליה הוו אב הטומאה כשל זב, אפילו הכי דם טוהר שלה טהור, דלאו מעין הוא, דדומיא דרוק בעינן שמתעגל ויוצא:
כרוקה וכמימי רגליה. דמטמאין לחין ואין מטמאין יבשין. והך היכרא הוא דעבוד גבי דם הנכרית דמטמא מדרבנן שגזרו עליהם שיהיו כזבים לכל דבריהן, דאילו דישראלית מטמא לח ויבש, ודנכרית לח ולא יבש, כרוקה וכמימי רגליה דאין מטמאין יבשין. ודם טהור של מצורעת נמי, אע״ג דדם לאו מעין הוא, דין מעין אית ליה, דרחמנא רבייה מקרא דכתיב לזכר, לרבות מצורע למעינותיו, ולנקבה לרבות מצורעת למעינותיה, ואמרינן מעינותיה דמאי, אילימא שאר מעינותיה כגון רוקה ומימי רגליה דאתו מזב דכתיב ביה וכי ירוק הזב, ומיניה נפקי שאר מעינות, מזכר נפקא, דכיון דאתרבי מצורע למעינותיו, אתרבי מצורעת לכל מעינותיה דאיכא דכוותייהו בזכר, אלא לדמה דליתיה בזכר, וכיון דרבייה רחמנא לדמה שיהא כרוקה וכמימי רגליה, א״כ מה רוקה ומימי רגליה מטמאין לחין ואין מטמאין יבשים, אף דמה כן:
דם היולדת. שעברו שבעת ימי טומאת לידה ולא טבלה:
בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה. מטמא לח ואינו מטמא יבש. ואע״ג דדם טוהר הוא, דביומי תלה רחמנא והא מלו, וליכא לטמוייה נמי משום מעין דהא אין מתעגל ויוצא, אפילו הכי רבנן גזור טומאה עליה, הואיל ולא טבלה וטמאה היא. גזירה אחר שבעה אטו תוך שבעה. ומיהו לא גזור שיטמא לח ויבש כלפני שבעה, כי היכי דלהוי ליה הכירא דלידע דטומאתו דרבנן:
ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש. דטומאתו מן התורה כל זמן שלא טבלה. דסברי בית הלל ביומי וטבילה תלה רחמנא, וכל זמן שלא טבלה, הרי דמה לאחר שבעה כלפני שבעה:
ומודים ביולדת בזוב. אם בעת לדתה היתה זבה שהיא צריכה לספור שבעה נקיים קודם שתטהר, וילדה ולא ספרה, מודים בית שמאי לבית הלל שדמה טמא לח ויבש אע״פ שעברו שבעת ימי לידה לזכר ושבועים לנקבה, שדמה של זבה לעולם הוא בטומאתו מן התורה עד שתספור שבעה נקיים:
דם מכרית וכו' בית שמאי מטהרין – but even though that [regarding] her spit and her urine, the School of Shammai agrees with the Sages that decreed upon them to be like those with gonorrhea for all their matters, even so, her blood is pure, for the Rabbis reserved for her that it would be a means of recognition of their Rabbinic [ritual] impurity, in order that they would not burn heave-offering or Holy Things upon them.
ודם טהור של מצורעת – but even though that the discharges of a woman leper such as her spit and urine are primary sources of ritual impurity like that of someone with gonorrhea, even so, her blood of purity (i.e., the vaginal bleeding experienced by a woman from eight to forty days after giving birth to a boy and from fifteen to eighty days after giving birth to a girl) is pure, for it is not a discharge, for we require that which is similar to spit (i.e., secretion of the mouth) which is formed in globules on being discharged (see Tractate Niddah 56a).
כרוקה וכמימי רגליה – that defile while moist but do not defile while dry. But this recognition is what is used regarding the blood of a heathen woman which defiles according to the Rabbis who decreed upon them that they would be like those with gonorrhea for all their matters, whereas the Israelite women (i.e., Jewish women) blood defiles moist and dry, and that of the heathen [which defiles] moist but not dry, like her spit and her urine that do not defile dry. But the blood of a woman leper also, even though her blood is not an issue/spring, she has the law of a spring upon her, for the All-Merciful included her from Scripture as it is written for a male, to include the leper to his discharge/issue and for the female, to include the female leper to her discharge/issue, and we state that her discharge/issue is suspicious, for if you wish you can say the rest of the discharges, we derive it from the male, and since we include the [male] leper to his discharges, we include the female leper with her discharges, for there is something analogous to it in the male, but to her blood, there is nothing [like it] in the male, for since the All-Merciful included her blood, that it would be like her spit and like her urine, if so, just as her spit and her urine defile moist and don’t defile when dry, so too her blood is like this.
דם היולדת- that passed the days of [ritual] defilement of a menstruant woman who did not immerse [as yet in the Mikveh].
בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה - it defiles when moist but does not defile when dry. But even though it is blood of purity, the All-Merciful ties it to days but these were filled, but not to make it defiled also because of a discharge because it doesn’t form globules on being discharged, nevertheless, the Rabbis decreed [ritual] defilement upon her, for since she did not immerse [in a Mikveh], she is [ritually] impure/defiled, as a decree that after seven [days] is like within seven [days]. But however, it was not decreed that that it would be defiled [both] moist and dry like before the seven [days], for just as there is recognition that they knew that his defilement is according to the Rabbis.
ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש – for his [ritual] impurity is from the Torah all the time that he didn’t immerse [in the Mikveh]. For the School of Hillel holds that the All-Merciful ties days and ritual immersion, all the while that she didn’t immerse, her blood after the seven [days] is like that of before the seven days.
ומודים ביולדת זוב – it at the time of her giving birth she had a flux, she would need to count seven clean days prior to becoming [ritually] pure, but if she gave birth and didn’t count [seven clean days], the School of Shammai agrees with the School of Hillel that her blood is impure moist and dry even though the seven days following her giving birth to a male had passed or two weeks for a female, for the blood of a woman with a flux always remains in its impurity from the Torah until she counts seven clean [days].