Mishnayos Nedarim Perek 3 Mishnah 1
Change text layout:
נדרים פרק ג׳ משנה א׳
The Sages dissolved four types of vows without the requirement of a request to a halakhic authority: Vows of exhortation, vows of exaggeration, vows that are unintentional, and vows whose fulfillment is impeded by circumstances beyond one’s control. The mishna explains: Vows of exhortation are those by which one encourages another using vow terminology that is exaggerated. How so? One was selling an item and said: I will not lower the price for you to less than a sela, as that is konam, forbidden as if it were an offering, for me. And the other one, the buyer, says: I will not raise my payment to you to more than a shekel, as that is konam for me. In this case, one may assume that both want to complete the deal at three dinars, and they did not intend to vow but only exaggerated for purposes of bargaining. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Even one who wants to take a vow prohibiting another from benefiting from him, but only in order that he should eat with him, not intending to take an actual vow, should say to him at the outset: Any vow that I take in the future is void. And this statement is effective, provided that he remembers at the time of the vow that his intent at the beginning of the year was to render it void.
אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים, נִדְרֵי זֵרוּזִין, וְנִדְרֵי הֲבַאי, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אֳנָסִים. נִדְרֵי זֵרוּזִין, כֵּיצַד. הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ וְאָמַר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי פוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע, וְהַלָּה אוֹמֵר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לְךָ עַל הַשֶּׁקֶל, שְׁנֵיהֶן רוֹצִין בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, אוֹמֵר, כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִדֹּר הוּא בָטֵל, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר:
Bartenura
ארבעה נדרים. כולהו מפרש להו ואזיל:
קונם שאיני פוחת לך מן הסלע. קונם ככר זה עלי אם אני פוחת לך מן הסלע. והסלע הוא ד׳ דינרים:
על השקל. הוא חצי סלע:
שניהם רוצים בשלשה דינרים. ולא היה בלבם לשם נדר, אלא המוכר נדר לזרז הלוקח שיוסיף דמים, וכן הלוקח כדי שיפחות המוכר בדמי המקח, הלכך לא הוי נדר. ואע״ג דדברים שבלב אינם דברים, היכא דמוכחא מלתא כי הכא שכן דרך כל מוכרין ולוקחין לעשות כן, אזלינן בתר דברים שבלב:
ר״א בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו כו׳ מפרש בגמרא דחסורי מחסרא והכי קתני, הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו ומדירו, נדרי זרוזין הוא. והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה, ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל. ויעמוד בראש השנה לאו דוקא אלא ה״ה בכל עת שירצה ולכל זמן שיקבע:
ובלבד שיהיה זכור. מן התנאי בשעת הנדר ודעתו על התנאי שיהיה קיים, אז הנדר בטל. אבל אם לא נזכר מן התנאי בשעת הנדר ולא בתוך כדי דבור משעה שנדר, הנדר קיים. ואין צ״ל אם נזכר מן התנאי בשעת הנדר ודעתו שיהיה התנאי בטל והנדר קיים, דפשיטא שהנדר קיים. ומשפטי השבועות והנדרים שוין לדין זה. והלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
ארבעה נדרים (vows intended for urging to buy/sell or while bargaining; vows made dependent upon an impossibility/an exaggeration; vows made in error; vows made on conditions unavoidably fulfilled/under compulsion) – all of them will be explained further on.
קונם שאני פוחת לך מן מסלע – KONAM this loaf of bread if I [pay] less to you than a Sela. And a SELA is four Denarim.
על השקל – it is one-half of a SELA.
שניהם רוצים בשלשה דינרים – but it was not in their hearts for the sake of a vow, but rather, the seller vowed to urge/encourage the purchaser that he should increase they money, and similarly, the purchaser, in order that the seller should lessen the cost of the purchase, therefore, it was not a vow. But even though that matters that are in the heart are not matters, where a matter can be proven like here, for such is the manner of all sellers and purchasers to do this, we follow after the things that are in the heart.
ר"א בן יעקב אומר אף כל הרוצה להדיר את חבירו כו' – The Gemara (Tractate Nedarim 23b) that our Mishnah is deficient and should be read as follows: A person who wants that his fellow should eat with him but refuses him and forces him to take a vow, it is the vow intended for urging to buy/sell. And the person that wants that he will not vows will not be fulfilled all year will stand up on Rosh Hashanah and state, “every vow that I will someday make is nullified.” And that he will stand up on Rosh Hashanah is not exact, but rather, the same law applies at every time that he wishes and for every time that he establishes.
ובלבד שיהיה זכור – from the condition at the time of the vow, and his mind/intention is upon the condition that it will be fulfilled, then the vow is nullified. But if he is not reminded of the condition at the time of the vow and not at an interval equivalent to the time of speaking (i.e., the amount of time it takes to say in Hebrew, “Greetings to you, my teacher and rabbi”), from the time that he made the vow, the vow exists/endures. But it is not necessary to state that if he is reminded from the condition at the time of the vow and it is his intention that the condition will be nullified and vow existent, for it is clear that the vow exists. But the laws of oaths and vows are equivalent in this law. And the Halakha is according to Rabbi Eliezer ben Yaakov.