Mishnayos Menachos Perek 7 Mishnah 6
Change text layout:
מנחות פרק ז׳ משנה ו׳
From where is it derived with regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a thanks offering, that he may bring it only from non-sacred money? It is derived from a verse, as the verse states: “And you shall sacrifice the Paschal offering to the Lord your God, of the flock and the herd” (Deuteronomy 16:2). The verse is difficult: Doesn’t the Paschal offering come only from lambs and goats? If so, why does the verse state: “The flock and the herd”? It is to juxtapose all offerings that come from the flock and from the herd to the Paschal offering, teaching that just as the Paschal offering is a matter of obligation and comes only from non-sacred money, so too any matter of obligation comes only from non-sacred money. Therefore, in the case of one who says: It is incumbent upon me to bring a thanks offering, or: It is incumbent upon me to bring a peace offering, since these offerings come as an obligation due to his vow, they may be brought only from non-sacred money. And libations, in any case, may be brought only from non-sacred money, and not from second-tithe money, because second-tithe money must be used to purchase items eaten by people, while libations are poured out next to the altar.
מִנַּיִן לָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה, לֹא יָבִיא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז), וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר, וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר צֹאן וּבָקָר. אֶלָּא לְהָקִישׁ כֹּל הַבָּא מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן לַפֶּסַח, מַה הַפֶּסַח, שֶׁהוּא בָא בְחוֹבָה, אֵינוֹ בָא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָא בְחוֹבָה, לֹא יָבֹא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. לְפִיכָךְ, הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה, הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים, הוֹאִיל וְהֵם בָּאִים חוֹבָה, לֹא יָבֹאוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. וְהַנְּסָכִים בְּכָל מָקוֹם לֹא יָבֹאוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין:
Bartenura
מה פסח שהוא בא בחובה אינו בא אלא מן החולין. דפסח מצרים לא בא אלא מן החולין, שעדיין לא היתה להם שום תבואת מעשר שני שאין מעשר אלא משנכנסו לארץ, ומה פסח מצרים לא בא אלא מן החולין אף פסח דורות אינו בא אלא מן החולין, שהרי הוא אומר (שמות י״ג:ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהו כל עבודת החדש הזה כזה של מצרים:
אף כל דבר שבחובה נמי כו׳ לפיכך, האומר הרי עלי תודה או שלמים הואיל והן באים חובה דקאמר הרי עלי, לא יביא אלא מן החולין:
והנסכים. אפילו אמר הרי עלי להביא ממעשר, לא יביא אלא מן החולין. דכי שרא רחמנא לאתויי שלמים ממעשר הני מילי שלמים גופייהו דבני אכילה נינהו, אבל נסכים דכליל הם לא יביאו מן המעשר:
מה פסח שהוא בא בחובה אינו בא אלא מן החולין – that the Passover offering of Egypt did not come other than from unconsecrated [animals], for they did not yet have any Second Tithe grain for there was no tithe until they entered into the Land [of Israel], and just as the Passover offering of Egypt did not come other than from unconsecrated [animals] even the Passover offering for the generations did not come other than from unconsecrated [animals], for it states (Exodus 13:5): “You shall observe in this month the following practice,” that all the Divine service of this month would be like that of Egypt.
אף כל דבר שבחובה נמי כו' - therefore, the person who states, “I pledge myself [to bring] a thank offering or a peace offering” for since they come as an obligation, as it states, “I pledge myself [to bring}, he should not bring anything other than from that which is unconsecrated.
והנסכים – even if he said, “I pledge myself to bring them from [Second] Tithe, he should not bring them other than from unconsecrated [animals]. For when the All-Merciful permits to include peace-offerings from [Second] Tithe, these words of the peace-offerings themselves, are those things that are consumed, but the libations are burned entirely [on the altar] , he should not bring them from the [Second] Tithe.