Mishnayos Menachos Perek 2 Mishnah 2
Change text layout:
מנחות פרק ב׳ משנה ב׳
If one slaughtered the two lambs that accompany the two meal offering loaves sacrificed on Shavuot with the intent to partake of one of the two loaves the next day, or if one burned the two bowls of frankincense accompanying the shewbread with the intent to partake of one of the arrangements of the shewbread the next day, Rabbi Yosei says: That loaf and that arrangement of which he intended to partake the next day are piggul and one is liable to receive karet for their consumption, and the second loaf and arrangement are unfit, but there is no liability to receive karet for their consumption. And the Rabbis say: This loaf and arrangement and that loaf and arrangement are both piggul and one is liable to receive karet for their consumption. If one of the two loaves of Shavuot or one of the two arrangements of the shewbread became ritually impure, Rabbi Yehuda says: Both must be taken to the place of burning like any other disqualified offering, as no communal offering is divided. That is, it is either fit in its entirety or unfit in its entirety. And the Rabbis say: The impure one remains in its state of impurity and the pure one shall be eaten.
שָׁחַט שְׁנֵי כְבָשִׂים לֶאֱכֹל אַחַת מִן הַחַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר שְׁנֵי בְזִיכִין לֶאֱכֹל אַחַד מִן הַסְּדָרִים לְמָחָר, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר שֶׁחִשַּׁב עָלָיו, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אַחַד מִן הַסְּדָרִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטָּמֵא בְטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל:
Bartenura
שחט שני כבשים. של עצרת, דכתיב בהו שני כבשים בני שנה לזבח שלמים, ואותן כבשים מתירין ומקדשין לשתי הלחם, שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת שני כבשים, הואיל והוזקקו עמו בתנופה. ושאר כבשים של עצרת, דמוספים נינהו:
לאכול אחת מן החלות למחר. וזמן אכילת החלות אינו אלא ליום ולילה, כדין מנחה, שנאמר בה כחטאת וכאשם:
הקטיר שתי בזיכין. לשתי מערכות של לחם הפנים כדכתיב (ויקרא כ״ד:ו׳) ושמת אותם שתים מערכות, היתה על כל מערכת כף אחת שיש בו לבונה כדכתיב (שם) ונתת על המערכת לבונה זכה. ושתי הכפות הללו שבהם נתונה הלבונה נקראים שני בזיכים. והלבונה נקטרת כדכתיב (שם) והיתה ללחם לאזכרה. והלחם נאכל, וזמן אכילתו כל אותו שבת שמסירים אותו מן השלחן בלבד. ואם בשעה שהקטיר שני בזיכים של לבונה חשב על אחת מן המערכות של לחם לאכלו למחר, כלומר שלא בזמנו:
אותה חלה. של שתי הלחם של עצרת:
ואותו הסדר. של לחם הפנים:
זה וזה פגול. שכולן נחשבים גוף אחד:
נטמאת אחת מן החלות. דוקא כשנטמאת אחת משתי הלחם קודם זריקת דם הכבשים, או אחד מן הסדרים קודם הקטרת הבזיכים, הוא דאפליגו רבי יהודה ורבנן. אבל אם נטמא לאחר זריקת הדם או לאחר הקטרת הבזיכים, דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל:
שאין קרבן צבור חלוק. בגמרא מסיק דלא מקרא ולא מסברא אמרה רבי יהודה למלתיה, אלא גמרא ערוך בידו. וכך היה מקובל מרבותיו שאין קרבן צבור חלוק ואם נפסל חציו נפסל כולו:
שחט שני כבשים – of Atzeret/Shavuot, as it is written regarding them (Leviticus 23:19): “[You shall also offer one as a he-goat as a purification offering] and two yearling lambs as a sacrifice of well-being,” and those yearling lambs permit and sanctify the two loaves, for the bread is not holy other than with the slaughtering of the two yearling lambs, since they were needed with it in waving. But the rest of the lambs of Atzeret/Shavuot, are of the Musaf [sacrifice].
לאכול אחת מן החלות למחר – for the time for the eating of the loaves is none other than during that day and night, like the law of the meal-offering, where it states concerning it (Leviticus 7:7): “The reparation offering/כחטאת is like the purification offering/כאשם. [The same rule applies to both: it shall belong to the priest who makes expiation thereby].”
הקטיר שני בזיכים – for two piles of wood on the altar in the Temple of the shewbread , as it is written (Leviticus 24:6): “Place them on the pure table before the LORD in two rows, six to a row,” there was on each pile of wood one spoon which has in it frankincense, as it is written (Leviticus 24:7): “With each row you shall place pure frankincense, [which is to be the a token offering for the bread, as a gift to the LORD].” And these two spoons which in them is placed the frankincense are called the two censers/vessels. And the frankincense is burned as it is written (Leviticus 24:7): “which is to be token offering for the bread, And the bread is consumed, and the time for its consumption is only all of that week that they remove it from the table. But if at the time when the two censers of frankincense are offered, he thought of one of the other piles of wood on the altar of bread to eat it on the morrow, that is to say, not at its appropriate time.
אותה חלה – of the two loaves of Atzeret/Shavuot.
ואותו הסדר – of the shewbread.
זה וזה פגול – for all of them are considered as one body.
נטמאת אחת מן החלות – and specifically when one of the two loaves are defiled before the sprinkling of the blood of the lambs, or one from the rows prior to the burning of [on the altar] of the dishes/censers, is what Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree upon. But if it was defiled after the sprinkling of the blood or after the burning of the dishes/censers, everyone agrees that what is defiled remains in its defiled state and that which is pure can be eaten.
שאין קרבן צבור חלוק – in the Gemara (Tractate Menahot 15a) it reaches a definite conclusion that Rabbi Yehuda stated that this matter is not from a Scriptural verse nor from logic, but rather it is an accepted teaching in the mouth of Rabbi Yehuda, and such it was received from his Rabbis/teachers that an offering of the congregation may not be divided, and if half of it was disqualified, all of it is disqualified.