Mishnayos Maaser Sheni Perek 1 Mishnah 3
Change text layout:
מעשר שני פרק א׳ משנה ג׳
One who bought a domesticated animal for a shelamim offering or a wild animal for non-sacrificial eating, the hide becomes hullin [non-sacred], even though the value of the hide exceeds the value of the flesh. Sealed jars of wine [which were bought] in a place where they were usually sold sealed, the jars are hullin. Walnuts and almonds, their shells become hullin. Grape-skin wine: before it has fermented it cannot be bought with second tithe money, but after it has fermented it may be bought with second tithe money.
הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, אוֹ חַיָּה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין, אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹר מְרֻבֶּה עַל הַבָּשָׂר. כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת, מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת, יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים, יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶם לְחֻלִּין. הַתֶּמֶד, עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ, אֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. וּמִשֶּׁהֶחְמִיץ, נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר:
Bartenura
הלוקח בהמה לזבחי שלמים. ממעות מעשר שני, שכך הוא עיקר מצות מעות מעשר שני לקנות מהם שלמים, דילפינן שם שם לגזרה שוה מהר עיבל:
וחיה. שאינה ראויה להקרבה, וקנאה ממעות מעשר שני לאכול אותה בשר תאוה, כלומר חולין:
יצא העור לחולין. וא״צ לאכול דמיו בירושלים:
יצא הקנקן לחולין. ואין צריך למכרו ולאכול דמיו בקדושת מעשר בירושלים. והני מילי כשהמוכר והקונה הדיוטים ואין נותנים עיניהם אלא בבשר לאכול וביין לשתות אבל אם אחד מהם אומן לעבד עורות, או יוצר חרס דעכשיו ודאי נותן עיניו בעורות או בקנקנין, נעשה כקונה זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ולא יצאו לחולין:
התמד. פסולת של ענבים שנתן עליהם מים:
אינו נלקח בכסף מעשר. דחשיב כמו מים, ואנן בעינן פרי מפרי וגדולי קרקע:
נלקח בכסף מעשר. דכיון שהחמיץ חשיב אוכל, והוא דרמא תלתא ואשכח ארבעה:
הלוקח בהמה לזבחי שלמים – from the monies of the Second Tithe, for this is the main object of the commandment of the monies of Second Tithe – to purchase from them peace-offerings, as we derive by a Gezerah Shavah/an analogy between two laws established on the basis of verbal incongruities in the text, as we derive from [the usage of[ שם שם from Mount Ebal (see: Deuteronomy 27:4-5 and Joshua 8: 30,32: “[Upon crossing the Jordan, you shall set up these stones, about which I charge you this day, on Mount Ebal, and coat them with plaster]. There/שם, [too, you shall built an altar to the LORD your God…..]” and “[At that time Joshua built an altar to the LORD, the God of Israel, on Mount Ebal….and] there/שם, [on the stones, he inscribed a copy of the Teaching that Moses had written for the Israelites].”
וחיה – which is not worthy for offering, and was purchased from the monies of the Second Tithe to eat desired meat, that is to say, non-sacred [meat].
יצא העור לחולין – and you do not have to eat its monetary value in Jerusalem.
יצא הקנקן לחולין – and it is not necessary to sell it and to eat its monetary worth in the holiness of the [Second] Tithe in Jerusalem. And these words [apply regarding] when the seller and buyer are common people and they don’t desire anything other than meat to eat and wine to drink , but if one of them was an artisan who prepares hides, or [someone] who crafts earthenware [vessels] that now surely thinks of (literally, “puts his eye upon”) on hides or jars, he is like one who buys this for himself and the other who buys for himself – and they don’t fulfill [the Mitzvah in a state of being] non-sacred.
התמד – the refuse of grapes when he placed water upon them
אינו נקח בכסף מעשר – for they are considered like water and we require fruit, from fruit or what is grown in the ground.
נקח בכסף מעשר – for since it has soured, it is considered food, and we put upon it three and we find [that it becomes] four.