Mishnayos Keilim Perek 27 Mishnah 12
Change text layout:
כלים פרק כ"ז משנה י"ב
[A piece of cloth] three [handbreadths] square that was torn: if he put it on a chair, and his skin touches the chair, it is pure; And if not, it remains impure. [A piece of cloth] three [fingerbreadths] square one thread of which was worn away, or in which a knot was found, or in which two threads ran alongside each other, is pure. [A piece of cloth] three [fingerbreadths] square that was thrown on the rubbish heap becomes pure. If he brought it back, it it becomes susceptible to uncleanness. Throwing it away always renders it pure and taking it back renders it susceptible to uncleanness, except when it is of purple or fine crimson. Rabbi Eliezer says: a patch of new cloth is also subject to the same law. Rabbi Shimon says: all these materials become pure; they were mentioned only in connection with the return of lost property.
שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּקְרַע, אִם נְתָנוֹ עַל הַכִּסֵּא וּבְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּכִּסֵּא, טָהוֹר, וְאִם לָאו, טָמֵא. שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּמְהָה מִמֶּנָּה חוּט אֶחָד, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בוֹ קֶשֶׁר, אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין, טְהוֹרָה. שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפּוֹת, טְהוֹרָה. הֶחֱזִירָהּ, טְמֵאָה. לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהֲרַתָּה, וַחֲזָרָתָהּ מְטַמֵּאתָהּ, חוּץ מִשֶּׁל אַרְגָּמָן וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מַטְלִית חֲדָשָׁה כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֻּלָּן טְהוֹרִין, לֹא הֻזְכְּרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה:
Bartenura
שלשה על שלשה שנקרע. ולא נחלקו הקרעים זו מזו:
ובשרו נוגע בכסא. אם הקרע כל כך גדול עד שכשמשימים הבגד על הכסא וישב עליו בשרו נוגע בכסא:
טהור. דבטל ליה מתורת בגד:
ואם לאו. שאין הקרע כל כך שיגע בשרו בכסא, לא בטל מתורת בגד, וטמא:
שנמהה ממנו. שבלה ממנו. ודוגמתו מהוהה שטלייה על גבי בריאה דתנן לעיל בסוף פרק שלשה תריסין. וכשבלה חוט אחד מבגד שלש על שלש מצומצמות, נתמעט שיעורו וטהור:
או שני חוטין מתאימין. פירשו רבותי, דמתאימין קאי נמי אקשר. והכי קתני, נמצאו בה שני קשרים מתאימין או שני חוטים מתאימין. משום דאם שני חוטים קשורים זה אצל זה בבגד אין דרך להניחם, והכי אמרינן בגמרא פרק כלל גדול [שבת דף ע״ד] אי מתרמי תרי קטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד. ושני חוטים המתאימין, שדרך האריגה שהערב נכנס לתוך השתי אין שני חוטים נכנסים בסדר אחד אלא במקום שזה נכנס זה יוצא, וכששניהם שוין נחשב האחד כמי שאינו:
החזירה. לבית.
טמאה. דהא הדר אחשבה:
לעולם השלכתה מטהרתה. כלומר כי האי גוונא מיטמאה ומיטהרת אפילו עשר פעמים ביום:
ארגמן וזהורית טובה. חשיבי ולא מבטלה להו [מתורת בגד]. וזהורית טובה הוא המשי הצבוע כרמיז״י בלע״ז:
אף מטלית חדשה כיוצא בהן. דינה כדין ארגמן וזהורית טובה, ולא מבטלה לה אשפה מתורת בגד:
כולן טהורין. אם הושלכו לאשפה אפילו ארגמן וזהורית טובה:
לא הוזכרו. ארגמן וזהורית טובה ליחלק משאר בגדים:
אלא מפני השבת אבידה. דאם מצאם באשפה לא אמרינן מדעת השליכם, ובעו הכרזה, דמפני חשיבותייהו לא מייאשי הבעלים. ושאר בגדים דלא חשיבי, אם מצאם באשפה לא בעו הכרזה. והלכה כת״ק:
שלשה על שלשה שנקרע – and the tears were not divided from each other (i.e., they were attached).
ובשרו נוגע בכסא – if the tear is so large under that when they place the cloth upon the chair and he sat upon it, his flesh would come in contact/touch the chair.
טהור – that he nullified it from the category of a piece of cloth.
ואם לאו – that the tear is not so great that his skin would come in contact with/touch the chair, it did not void it from the category of a piece of cloth, and he is ritually impure.
שנמהה ממנו (to be tattered/to fall to pieces from it) – that [one thread] wore out from it, and its example of something tattered that was hanging over a healthy piece, as is taught in the Mishnah above at the end of chapter twenty-four (Mishnah 17) "שלשה תריסין הן"/There are three kinds of shields”: “A worn out basket in which one patched to a sound one – they follow the status of the sound one.” And when one thread wore out from a piece of cloth of three [handbreadths] by three-handbreadths squeezed in, the measurement was lessened and it is ritually pure.
או שני חוטין מתאימין (or two threads running alongside) – My teachers/Rabbis explained, that [the word] מתאימין/running alongside/adjoining refers to the knot. And such it is taught, that if there found in it two knots that are adjoining each other or two threads adjoining each other. Because if two threads that are tied one to the other in the cloth, there is no way to leave them, and this what we said in the Gemara in [Tractate Shabbat 74b) in the chapter, “The Great Principle”/כלל גדול, if it happens that there are two knots next to one another, one is loosened and the other is knotted. Two threads that run along one another, for it is the manner of the weaving that the woof enters into the warp, two threads do not enter at the same time, but rather in a place where this one enters and that one leaves, and when both of them are equivalent, the one is thought to be like the one that doesn’t exist.
החזירה – to the house.
טמאה – for he retracted in his intention/thought.
לעולם השלכתה מטהרתה וחזרתה מטמאתה (always does throwing it out purify it and recovering it renders it unclean) – meaning to say in that manner/way, it becomes susceptible for being defiled and becomes purified ten times a day.
ארגמן וזהורית טובה (purple and fine crimson silk) – it is considered but it is not nullified [from the category of cloth]. And the good crimson is colored silk CRAMIZI in the foreign language.
אף מטלית חדשה כיוצא בהן (even a new patch of that stuff) – its law is like the law of purple and fine crimson [silk], and the trash does not invalidate it from the category of a cloth.
כולן טהורין – if it was thrown into the trash, even the purple and the fine crimson [silk].
לא הוזכרו – purple and good crimson [silk] to be separated/divided from the rest of the clothing.
אלא מפני השבת אבידה – that if he found them in the trash, we don’t say that he threw them there knowingly, and they require public announcement for because of their importance, the owner do not despair [of recovering it]. But the rest of the clothing is not important, that if he found them in the garbage/trash, they don’t require public announcement. And the Halakah is according to the first Tanna/teacher.