Mishnah.org Logo

Mishnayos Keilim Perek 14 Mishnah 4

כלים פרק י"ד משנה ד׳

4

The parts of a wagon that are susceptible to impurity: the metal yoke, the cross-bar, the side-pieces that hold the straps, the iron bar under the necks of the cattle, the pole-pin, the metal girth, the trays, the clapper, the hook, and any nail that holds any of its parts together.

הַטְּמֵאִין שֶׁבָּעֲגָלָה, הָעֹל שֶׁל מַתֶּכֶת, וְהַקַּטְרָב, וְהַכְּנָפַיִם הַמְקַבְּלוֹת אֶת הָרְצוּעוֹת, וְהַבַּרְזֶל שֶׁתַּחַת צַוְּארֵי בְהֵמָה, הַסּוֹמֵךְ, וְהַמַּחְגֵּר, וְהַתַּמְחוּיוֹת, הָעִנְבָּל, וְהַצִּנּוֹרָה, וּמַסְמֵר הַמְחַבֵּר אֶת כֻּלָּן:

ד׳
Bartenura

העול של מתכת טמא – that flat metal vessels are susceptible to receive ritual impurity.

קטרב (a cross-piece in front of yoked animals or the pin fastening the ropes of the yokes to the poles) – there are two pieces of wood – from this side from the yoke and from that side from the yoke, and they are perforated, and they bring into that perforation a piece of wood which is called a קטרב, and they tie it so that they cattle will not be detached/loosened. But Maimonides explained, that a קטרב is wood hat that is stretched on the two sides of the animals, and the yoke is in the middle.

והכנפיים (wings/side pieces that hold up the straps) – they are two ends of a קטרב. From the language of על כנפי בגדיהם/”on the corners of heir garments”(Numbers 15:38) and they are of iron.

המקבלות את הרצועות – that is to say, if the ends of the קרטב were made to receive the straps, they are ritually impure, for they are considered a vessel. But if they were made for adornment, they are ritually pure, because it is metal that is servicing the wood.

והברזל שתחת צוארי בהמה – they tie iron on the necks of the animals in order that they should not choke with the cord that they tie upon it the קטרב.

הסומך (the pin for attaching the pole to the wagon – or the ring suspended from the yoke and pulled over the front end of the pole) – in the middle of the yoke there is a kind of large ring, and through it enters the head of the plough/strigil and the head of the wagon, and that ring is called a סומך.

מחגר (the rope around the neck of the animal tied to the wagon – or the prin fastening the yoke to the pole to prevent the wagon from vacillating) – a cord that they tie underneath the neck of the ox. And there are those who have the reading והמסגר (enclosure), and it is a peg that they place at the end of the yoke in order that the wagon not deteriorate/be perverted because of the length of the yoke.

תמחויות (the partitions in a wagon for freight or baggage; a cavity in the yoke) – like a kind of small dishes of the yoke and they are called תמחויות.

ענבל (clapper of a bell) – it is the iron that strikes within the body of the bell/clapper.

צנורא (hook, pin) – a hook that they insert in a load that is on the wagon so that it doesn’t fall.

ומסמר המחבר את כולם – that is to say, every nail that is made to attach the sections/links of the wagon one to the other. This excludes the nails that are not made to attach, but are only for adornment. For those do not defile.

העול של מתכת טמא. דפשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה:

קטרב. שני עצים יש, מצד זה מן העול ומצד זה מן העול, והן נקובים, ומכניסין בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב, וקושרים אותו שלא ישמטו הבקר. ורמב״ם פירש, שהקטרב הוא העץ שנמשך על שני צדדי הבהמות, והעול באמצעו:

והכנפיים. הם שני קצוות של קטרב. מלשון על כנפי בגדיהם. והם של ברזל:

המקבלות את הרצועות. כלומר, אם נעשו הקצוות של קטרב לקבל בהם את הרצועות, הן טמאים, שחשובין כלי. אבל אם נעשו לנוי, טהורים, לפי שהיא מתכת המשמשת את העץ:

והברזל שתחת צוארי בהמה. קושרים על צוארי בהמה ברזל כדי שלא תיחנק בחבל שקושרים בו הקטרב:

הסומך. יש באמצע העול כמין טבעת גדולה ובו נכנס ראש המחרישה וראש העגלה, ואותו טבעת קרוי סומך:

מחגר. חבל שקושרים תחת צואר השור. ואית דגרסי והמסגר, והוא יתד [של ברזל] שנותנים בקצה העול שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול:

תמחויות. כמין קערות קטנות של עול, וקרויין תמחויות:

ענבל. הוא הברזל המקשקש בתוך הזוג:

צנורא. אונקלי שתוחבים במשאוי שבעגלה שלא יפול:

ומסמר המחבר את כולם. כלומר, כל מסמר שנעשה לחבר הפרקין של עגלה זו בזו. לאפוקי המסמרים שאינן עשויין לחבר, אלא לנוי. שאלו אין מטמאין: