Mishnayos Horayos Perek 2 Mishnah 7
Change text layout:
הוריות פרק ב׳ משנה ז׳
With regard to a provisional guilt-offering, the individual and the king are liable, and an anointed priest and a court are exempt. With regard to a definite guilt-offering, the individual, the king, and the anointed priest are liable, and a court is exempt. For hearing of a voice, i.e., a false oath of testimony, and for a false oath on an utterance of the lips, and for the defiling of the Temple or its sacrificial foods, a court is exempt, and the individual, the king, and the anointed priest are liable. But an anointed High Priest is not liable for the defiling of the Temple or its sacrificial foods; this is the statement of Rabbi Shimon. And what offering are they liable to bring? It is a sliding-scale offering based on their financial circumstances, as delineated in the Torah (see Leviticus 5:1–13). Rabbi Elazar says: The king brings a goat.
אָשָׁם תָּלוּי, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַיָּבִין, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִים. אָשָׁם וַדַּאי, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, בֵּית דִּין פְּטוּרִין, וְהַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַיָּב עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וּמָה הֵן מְבִיאִין, קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר:
Bartenura
אשם תלוי. עבירות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה, חייבין על לא הודע שלהן אשם תלוי, כגון כשני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל:
והמשיח ובית דין פטורין. דכתיב בקרבן צבור (ויקרא ד׳) ונודעה החטאת והקריבו, אין חייבין קרבן אלא על הודע. ומשיח כבית דין:
אשם ודאי. חמשה אשמות הן שבאין על הודאי, אשם מעילות, אשם גזילות, אשם נזיר, אשם מצורע, אשם שפחה חרופה:
היחיד והנשיא והמשיח חייבין. שכל אלו מעשה יחיד הם, לא שנא הדיוט ולא שנא משיח ונשיא:
ובית דין פטורים. שאין להוראת בית דין עסק בהם. ואין אשם בא על הוראת בית דין:
אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי רבי שמעון. טעמא דרבי שמעון, דכתיב בטומאת מקדש (במדבר י״ט:כ׳) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, מי שחטאו שוה לקהל, יצא כהן גדול שאין חטאו שוה לקהל. שהקהל כל מי שנכנס מהן למקדש שוגג, או עבר עבירה בשוגג, חייב על שגגת מעשה בלבד, וכהן משיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, כדמוכח לעיל בפרקין. ואין הלכה כרבי שמעון, אלא כהן גדול מביא קרבן עולה ויורד אף על טומאת מקדש וקדשיו:
רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר. על טומאת מקדש וקדשיו. לפי שחייבין על זדונו כרת. כדרך שהוא מביא שעיר על שאר מצות שחייבין על זדונן כרת. ואין הלכה כרבי אליעזר, דכיון דאין חייבין על שגגת מקדש וקדשיו חטאת קבועה, אין הנשיא מביא אלא כדרך שהיחיד מביא:
Asham talui – Commandments for which wilful transgressions receive the punishment of “karet” and accidental transgressions must bring a sin-offering, when there is doubt whether or not there was a transgression an asham talui must be brought, i.e. two amounts, one of forbidden fat and one of permissible fat and he does not know which one he ate.
But the anointed priest and the court are exempt – As it is written about a communal sacrifice (Leviticus 4), “when the sin wherein they have sinned is known, then the assembly shall offer.” There is no obligation to bring a sacrifice unless the sin is clearly known. And the law for the high priest is like that for the beit din.
Asham vadai – An asham vadai offering is required for five matters: for robbery (Leviticus 5:21-25); 2) for illegal use of sacred property (Leviticus 5:14-16); 3) for relations with a betrothed slave woman (Leviticus 19:20-22); 4) a nazir (Numbers 6:9-12); 5) a person who had tzara’at (Leviticus 14:10-12).
The individual and the ruler and the anointed priest are obligated – Because each of these is the act of an individual. There is no difference between a layman, a high priest and a ruler.
But the court is exempt – Because a beit din ruling has no bearing on these acts. And the beit din does not bring an asham offering.
Except that the anointed priest is not liable for impurity relating to the Temple and its holy things; these are the words of Rabbi Shimon – Rabbi Shimon’s meaning is that it is written “impurity relating to the Temple” (Numbers 19) and a person who is impure and transgresses, his soul will be cut off from the congregation. One who sins is equal to the congregation, but the high priest’s sin is not equal to the congregation. If any of the congregation accidentally transgresses by entering the Temple or transgressed accidentally, he is obligated only for the accidental transgression. The high priest is obligated only to bring a bull for an error-in-judgment (para ha’elem davar) sacrifice when he accidentally transgresses, as proven above. The law does not follow Rabbi Shimon’s opinion; rather, the high priest brings a sliding scale sacrifice even for impurity in the Temple and of its contents.
Rabbi Eliezer says: the ruler brings a goat – For impurity in the Temple and of its contents, because wilful transgression of these is liable for “karet.” Just as the ruler brings a goat for transgression of other commandments for which the punishment is “karet.” The law does not follow Rabbi Eliezer’s opinion because there is no obligation to bring a sin-offering for accidental transgression of impurity in the Temple and the ruler brings a sacrifice in the same way as an individual.