Mishnayos Horayos Perek 2 Mishnah 5
Change text layout:
הוריות פרק ב׳ משנה ה׳
The court is not liable for issuing a ruling with regard to hearing of a voice, i.e., a false oath of testimony taken by a witness who refuses to testify on behalf of a litigant who demands that he testify, or for an utterance of the lips, i.e., a false oath stated about some matter, or for the defiling of the Temple or its sacrificial foods. And the status of the king is like that of the court, and he is exempt from bringing an offering in those cases; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: The king is liable in all of those cases except for the case of hearing of a voice, and even in that case, his exemption is not intrinsic to the mitzva. Rather, it is for technical reasons, as the king neither judges others nor do others judge him; he does not testify nor do others testify against him. Therefore, a demand that he testify is not applicable.
אֵין חַיָּבִין עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל, וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם, וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וְהַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בָהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַנָּשִׂיא חַיָּב בְּכֻלָּן חוּץ מִשְּׁמִיעַת הַקּוֹל, שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ:
Bartenura
אין חייבין על שמיעת הקול. שהשביעו. חברו אם יודע לו עדות ולא העיד לו, כדכתיב (ויקרא ה׳:א׳)] ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. והוא עד וגו׳:
ועל ביטוי שפתים. שבועה שלא אוכל ואכל, או שאוכל ולא אכל. וכן אכלתי ולא אכל, לא אכלתי ואכל:
ועל טומאת מקדש וקדשיו. הנכנס למקדש בטומאה, או שאכל קודש [בטומאה]. אם שגגו בהוראה באחת מכל אלו, אין חייבין קרבן לא בית דין ולא המשיח, לפי שאין היחידים חייבין על שגגתן חטאת קבועה:
והנשיא כיוצא בהם. מלך ששגג באחד מכל אלו אינו מביא שעיר ופטור משום קרבן, דבכל הנך כתיב ואם לא תגיע ידו ואם לא תשיג ידו, מי שבאים לידי עניות, יצא מלך וכהן גדול שאינן באין לידי עניות:
ר׳ עקיבא אומר הנשיא חייב. דבנשיא כתיב (שם ד׳) וכפר עליו הכהן מחטאתו, ובקרבן עולה ויורד האמור בשמיעת קול, ובבטוי שפתים, ובטומאת מקדש, כתיב (שם ה׳) וכפר עליו הכהן מחטאתו, ללמדך שהנשיא חייב בהן. והאי דכהן משיח פטור מקרבן האמור בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש, לדברי רבי עקיבא הוא משום דכתיב (שם ו׳) זה קרבן אהרן ובניו וגו׳ עשירית האיפה, זה, מיעוט הוא, לומר עשירית האיפה של מנחת חביתין בא חובה לכהן המשיח, ואין עשירית איפה אחר בא לו חובה, למעוטי עשירית האיפה האמור בשמיעת קול וכו׳ שאין הכהן המשיח מביא אותו. וכיון שמיעטו הכתוב מעשירית האיפה, נתמעט נמי משתי תורים ומכל קרבן האמור בענין. דכתיב בסוף אותה פרשה וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה, המתכפר באחת מאלה מתכפר בכולן, ושאין מתכפר באחת מאלה אין מתכפר בכולן. ואין הלכה כרבי עקיבא ולא כרבי יוסי, אלא כהן משיח ונשיא חייבין קרבן עולה ויורד על שמיעת קול ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש, כדמוכח לקמן במתניתין. והא דתנינן אין חייבין על שמיעת הקול וכו׳ דמשמע לא בית דין ולא כהן משיח, היינו אינו חייב פר הבא על שאר מצות, אבל חייב קרבן עולה ויורד:
[The court] is not obligated [to bring an offering] for [an errant ruling relating to] the hearing of the voice [of adjuration] – That he adjured someone else to make a false oath that he does not know any testimony, as it is written (Leviticus 5), “And if any one sin, in that he heard the voice of adjuration, he being a witness.”
For an oath made by an expression – He swore he would not eat and he ate, or that he would eat and he did not eat. Or that he said, “I ate” but he did not eat or he said, “I did not eat” and he ate.
For impurity relating to the Temple and its holy contents – Someone who entered the Temple when he was impure or at something sanctified. If there was a ruling in error on one of these commandments, there is no obligation for the beit din or the high priest to bring a sacrifice because individuals are not obligated to bring a sin-offering when they sin in error.
And the ruler is similarly [exempt] - A king who accidently transgressed one of these commandments does not bring a goat and is exempt from bringing any sacrifice, because it is written, “And if his means do not suffice” (Leviticus 5:7,11), meaning one who is poor. A king and the high priest will never be poor.
Rabbi Akiva says the ruler is liable – Regarding the ruler it is written, (Leviticus 4) “and the priest shall make atonement for him” and the sliding scale sacrifice for hearing the voice of adjuration, making an oath and impurity in the Temple, it is written (Leviticus 5), “and the priest shall make atonement for him” to teach that the ruler is obligated regarding these commandments. The high priest is exempt from the sacrifice needed for hearing the voice of adjuration, making an oath and impurity in the Temple, according to Rabbi Akiva, as it is written, (Leviticus 6) “This is the offering of Aharon . . . the tenth part of an ephah. This excludes it, the “chavitin” offering is required of the high priest and he is not obligated in any other tenth of an ephah, except the tenth of an ephah required for hearing the voice of adjuration, etc. that the high priest does not bring. Because the Torah excludes him from the tenth of an ephah, he is also excluded from bringing two doves and any other sacrifice on this issue. At the end of the parasha it is written, “and the priest shall make atonement for him as touching his sin that he hath sinned in any of these things.” If one atones for one of these commandments he must atone for all of them, because it cannot be that atonement is needed for one but not for all. The law does not follow Rabbi Akiva or Rabbi Yossi’s opinions. Rather, the high priest and the ruler are obligated to bring a sliding scale sacrifice for hearing the voice of adjuration, making an oath and impurity in the Temple, as will be explained in our Mishnah below. When it teaches not obligated on hearing the voice of adjuration, etc., the meaning is not the beit din and not the high priest, both are not obligated to bring a bull for the other commandments, but are obligated to bring a sliding scale sacrifice.