Mishnayos Eruvin Perek 3 Mishnah 2
Change text layout:
עירובין פרק ג׳ משנה ב׳
One may establish an eiruv with demai, produce purchased from one who may not have separated the required tithes, and similarly, one may establish an eiruv with the first tithe whose teruma has been taken in order to be given to a priest, and with the second tithe and consecrated articles that have been redeemed; and priests may establish an eiruv with ḥalla, the portion of dough that must be given to a priest. However, one may not establish an eiruv with tevel, produce from which the priestly dues [teruma] and other tithes have not been separated, nor with first tithe whose teruma, which must be given to a priest, has not been taken, nor with the second tithe or consecrated articles that have not been redeemed. If one sends his eiruv in the hands of a deaf-mute, an imbecile, or a minor, all of whom are regarded as legally incompetent, or in the hands of one who does not accept the principle of eiruv, it is not a valid eiruv. But if one told another person to receive it from him at a specific location and set it down in that spot, it is a valid eiruv. The critical point in the establishment of an eiruv is that it must be deposited in the proper location by a competent person; but it is immaterial how the eiruv arrives there.
מְעָרְבִין בִּדְמַאי, וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. וְהַכֹּהֲנִים, בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה. אֲבָל לֹא בְטֶבֶל, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. הַשּׁוֹלֵחַ עֵרוּבוֹ בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, אוֹ בְיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב, אֵינוֹ עֵרוּב. וְאִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה עֵרוּב:
Bartenura
מערבין בדמאי. בככר שלקחה מעם הארץ ולא הפריש ממנה תרומת מעשר של דמאי:
ובמעשר ראשון כו׳ אבל לא בטבל וכו׳ כולן מפורשין במס׳ שבת פרק מפנין:
השולח את עירובו ביד חרש כו׳ להוליכו לסוף אלפים אמה. ודוקא בעירובי תחומין אינו עירוב אם שלחו ביד קטן, אבל בעירובי חצרות קיי״ל קטן גובה את העירוב:
ביד מי שאינו מודה בעירוב. כגון כותי או צדוקי:
ואם אמר לאחר. כשר, לקבלו מן הפסול ויוליכנו הכשר לסוף אלפים אמה:
הרי זה עירוב. ובלבד שיהא הוא עומד ורואה בשעה שהפסול נותנו ליד הכשר, אע״פ שאינו רואה כשהכשר מוליכו, דחזקה שליח עושה שליחותו:
מערבין בדמאי – with a loaf that was taken from an ignoramus/illiterate (i.e., someone who does not observe the rules of tithing and Levitical uncleanness) and did not separate from it the tithe of the tithe of doubtfully tithed produce.
ובמעשר ראשון כו' אבל לא בטבל וכו' – all of these are explained in Tractate Shabbat, in the Chapter “They Clear Away” פרק מפנין(Chapter 18, Mishnah 1).
השולח את ערובו ביד חרש כו' – to bring it to the end of two thousand cubits and specifically regarding the joining of borders/עירובי תחומין is not an Eruv if he sent it in the hand of a minor, but with עירובי חצרות /the joining of courtyards, it exists for us with a minor seizing the Eruv.
ביד מי שאינו מודה בערוב – such as, for example, a Cuthean or a Sadducee (who does not recognized the validity of the Oral Torah).
ואם אמר לאחר – who is deemed fit to receive it from someone not eligible and the fit one will bring it to the end of two thousand cubits.
הרי זה עירוב – this is an Eruv as long as that he stands and sees at the time when the ineligible wone gives it to the hand of the one who is fit, even though he does not see it, for the fit one takes it for he performs with the presumption of an agent his mission.