Mishnayos Eruchin Perek 9 Mishnah 1
Change text layout:
ערכין פרק ט׳ משנה א׳
One who sells his field during a period when the Jubilee Year is in effect is not permitted to redeem it less than two years after the sale, as it is stated: “According to the number of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15). The plural form “years” indicates a minimum of two years. If one of those years was a year of blight or mildew, or if it was the Sabbatical Year, when the buyer is unable to derive benefit from the field, that year does not count as part of the tally, and the owner must wait an additional year before redeeming the field. If the buyer plowed the field but did not sow it, or if he left it fallow, that year counts as part of his tally, as it was fit to produce a crop. Rabbi Eliezer says: If the owner of the field sold it to the buyer before Rosh HaShana and the field was full of produce, and the owner redeems the field after two years, that buyer consumes from the field’s produce three crops in two years. Although he received the field with its crop, he is not required to return it in the same state.
הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל, אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאוֹל פָּחוּת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה), בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ. הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן אוֹ שְׁבִיעִית, אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן. נָרָהּ אוֹ הוֹבִירָהּ, עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, מְכָרָהּ לוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה שָׁלשׁ תְּבוּאוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים:
Bartenura
המוכר את שדהו בשעת היובל. בשעה שהיובל נוהג. אבל בשנת היובל עצמה אינו רשאי למכור, ואם מכר, המכר בטל ומחזיר הדמים:
אינו מותר לגאול. ואפילו נתרצה לוקח, אין שומעים לו, דכתיב (שם כ״ה) במספר שנים אחר היובל תקנה, שתהא קנויה לו שתי שנים. ואם מהדר לה מקמי הכי, עובר בעשה. ומוכר נמי עובר בעשה אם גואלה קודם שתי שנים, דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך. אבל לאחר שתי שנים אם רצה לפדותה פודה אותה בעל כרחו של לוקח ונותן לו לפי מה שמכרה, כדכתיב (שם) וחשב לו את שני ממכרו, שמחשב כמה שנים משמכרה עד היובל, ומחלק הדמים לפי השנים. כגון אם מכרה עשר שנים לפני היובל במנה, נמצא שמכר פירות כל שנה ושנה בעשירית מנה, שהרי סתם מכירה אינה אלא עד היובל, שהתה ביד הלוקח חמש שנים ואח״כ בא מוכר לגאלה, מנכה לו לוקח חצי מנה:
אינה עולה ממנין. שתי שנים. דהא שני תבואות כתיב, שתי שנים הראויין לתבואה תשהא ביד הלוקח. אבל היתה שנה הראויה לתבואה, ונרה היינו שחרשה ועשאה שדה ניר ולא זרעה, או הובירה שהניחה בור ואפילו ניר לא עשה בה, איהו דאפסיד אנפשיה, ועולה לו במנין שתי שנים:
שלש תבואות לשתי שנים. אותה תבואה העומדת בה בשעת קניה, ושתי תבואות בשתי שנים שתעמוד בידו. ור׳ אלעזר לא פליג אתנא קמא בהא אלא דברי הכל היא:
המוכר את שדהו בשעת היובל – at the time when the Jubilee is in force. But in the year of the Jubilee itself, he is not permitted to sell it, but if he sold, the sale is void and he returns the money.
אינו מותר לגאול – even if the purchaser is satisfied, we don’t listen to him, as it is written (Leviticus 25:15): “In buying from your neighbor, you shall deduct only for the number of years/שנים (plural) since the jubilee; [and in selling to you, he shall charge you only for the remaining crop years],” it will be acquired by him for two years, but if he returns it before this, he violates a positive commandment. And the seller also violates a positive commandment if he redeems it prior to two years, as it is written (Leviticus 25:15): “and in selling it to you, he shall charge you only for the remaining crop years.” But after two years if he wants to redeem it, he redeems it against the will of the purchaser and gives him according to what he sold it, as it is written (Leviticus 25:27): “he shall compute the years since its sale, [refunding the difference to the man to whom he sold it, and return to his holding],” that he calculates how many years from when he sold it until the Jubilee [year], and divides the monies according to the years. As for example, if he sold it ten years prior to the Jubilee [year] for a Maneh (100 zuz), it is found that he sold the produce each and every year for a tenth of a Maneh, for a mere sale is only until the Jubilee, it remained in the hand of the purchaser for five years and afterwards the seller comes to redeem it, the purchaser deducts for him half a Maneh (50 zuz).
אינה עולה ממנין – two years. For it is written (Leviticus 25:15): “[and in selling to you, he will charge you only] for the remaining crop years/שני תבואות (literally two years),” two years that are appropriate for the crops that they will remain in the hand of the purchaser. But if if it was a year appropriate for grain, and breaking ground/נרה (without planting – see Tractate Arakhin 29b), that is he plowed it and made it a newly broken land but did not sow it, or if he left it untilled/neglected, that he left it wild-growing and even breaking ground but did not do anything with it, he is causes loses to himself, and it counts for him in the reckoning [of crop years].
שלש תבואות לשתי שנים – that grain that stands in it at the time of the purchase and two crop years in two years that it will exist in his hand. But Rabbi Eleazar does not dispute the first Tanna/teacher in this, but it represents the opinion of everyone.