Mishnah.org Logo

Mishnayos Eruchin Perek 2 Mishnah 1

ערכין פרק ב׳ משנה א׳

1

One cannot be charged for a valuation less than a sela, nor can one be charged more than fifty sela. How so? If one gave one sela and became wealthy, he is not required to give anything more, as he has fulfilled his obligation. If he gave less than a sela and became wealthy, he is required to give fifty sela, as he has not fulfilled his obligation. If there were five sela in the possession of the destitute person, and the valuation he undertook is more than five sela, how much should he pay? Rabbi Meir says: He gives only one sela and thereby fulfills his obligation. And the Rabbis say: He gives all five. One cannot be charged for a valuation less than a sela; nor can one be charged more than fifty sela. If a woman experienced a discharge of blood and is unsure whether it was during her days of menstruation or during the eleven days that would render her a zava, the alleviation of her state of uncertainty does not occur in fewer than seven clean days, nor in more than seventeen clean days, depending on the number of days that she experiences the discharge. There are symptoms of leprosy that a priest will immediately confirm to be ritually pure or ritually impure, and there are others for which the priest quarantines the leper in order to determine his status. With regard to leprous marks, there is no quarantine that is less than one week and none greater than three weeks.

אֵין בָּעֲרָכִין פָּחוּת מִסֶּלַע, וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סָלַע. כֵּיצַד, נָתַן סֶלַע וְהֶעֱשִׁיר, אֵינוֹ נוֹתֵן כְּלוּם. פָּחוֹת מִסֶּלַע וְהֶעֱשִׁיר, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. הָיָה בְיָדָיו חָמֵשׁ סְלָעִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא אֶחָת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹתֵן אֶת כֻּלָּם. אֵין בָּעֲרָכִין פָּחוּת מִסֶּלַע, וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סֶלַע. אֵין פֶּתַח בַּטּוֹעָה פָּחוּת מִשִּׁבְעָה, וְלֹא יָתֵר עַל שִׁבְעָה עָשָׂר. אֵין בַּנְּגָעִים פָּחוּת מִשָּׁבוּעַ אֶחָד, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת:

א׳
Bartenura

אין בערכין פחות מסלע (there is no [amount of money] in Valuations less than a Sela)- even if a poor person who made a valuation (i.e., dedicated the value of a person or of an animal unfit for the altar) and he doesn’t have the means/he cannot afford, he is not judged for less than a Sela, as it is written (Leviticus 27:25): “All assessments shall be by the sanctuary weight, [the shekel being twenty gerahs],” all the valuations that you dedicate shall not be less than a shekel.

ולא יותר על חמשים – that this is the largest of the valuations that are written in the [Torah] portion [of Arakhin].

נתן סלע והעשיר – someone twenty-years old whose valuation is fifty [Sela] but he was poor and gave a Selah for his valuation, for a poor person is judged by his financial means, and if he became rich, he is exempt.

פחות מסלע – he gave less than a Sela.

והעשיר he gives fifty [Sela]. For the first giving did not fulfill his obligation of his valuation, and his valuation was still upon him [to fulfill].

היה בידיו חמש סלעים – a poor person twenty-years of age who valuated himself, and he had five Selas.

רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת – for Rabbi Meir held that he should give all of the fifty [Sela] that is upon him or he doesn’t give anything but a Shekel.

וחכמים אומרים נותן כל מהש שבידו – for the Biblical verse as it is written (Leviticus 27:25): “All assessments shall be made by the sanctuary weight,” to the least of the valuations he comes, for even if he is the poorest of the poor, he doesn’t give less. However, where he has more, he gives, as it is written (Leviticus 27:8): “according to what [the vower] can afford.” And the Halakha is according to the Sages.

אין פתח בטועה פחות משבעה (there is no [re] opening for a woman who misses count [of her period] less than seven days) – since it (i.e., our Mishnah) speaks that there is nothing less in valuation and nothing more, it also teaches in the Mishnah for all things that have no less and no more.

פתח – the beginning of menstruant women/Niddot. That the law of the menstruant woman is from the Torah, if she began and saw it (i.e., menstrual blood) today, she counts six [days] and that day. If she saw it (i.e., menstrual blood) two days, she counts five [days] and those [two days]. If she saw it (i.e., menstrual blood) three [days], she counts four [days] and those [three days]. [And even] if she saw it (i.e., menstrual blood] all seven [days] and it stopped by the evening, she immerses [in a Mikveh] and she has conjugal relations. But from the seventh day and further they are the days of protracted menstruation/vaginal bleeding/Y’mei Zivah [which are] eleven days, for if she saw it (i.e., menstrual blood) on them one day or two days, she observes a day for day [without blood flow before she immerses in the ritual bath to regain ritual purity], and if she saw it (i.e., vaginal bleeding) for three consecutive days, she is a woman who experienced a flow of menstrual-type blood that requires seven clean days and a sacrificial offering. But if the days of her seeing a flow of menstrual-type blood over a month or [even] a year, she does not return to the beginning of the menstruant women until she sits seven clean days. But when she has sat seven clean [days] and saw it, that is the beginning of her menstrual period and she counts six [days] and it (i.e., that day), and returns to her matters as everything has been explained. But if she did not see on those eleven days three consecutive days [of menstrual-type blood], she is not a Zavah/a woman who experiences a flow of menstrual-type blood on three consecutive days during a time of the month when she is not due to experience menstrual bleeding. But if she sees it (i.e., menstrual blood) after them, whether she sees it whether adjacent to or whether she has been distanced from it, it is the beginning of the menstrual cycle of a menstruant woman. Even if she sees it (i.e., blood) for three consecutive [days], she does not count other than four [days] and those [three days], for the days of Zivah/days of protracted vaginal bleeding are not other than those eleven days that are between the end of this menstrual period to the beginning of the next menstrual cycle.

אין פתח בטועה פחות משבעה – an [errant] woman [who misses count] [that she saw it (i.e., blood)] today and does not know if it she is standing in the days of her menstrual period or , or in those eleven days of the days of vaginal blood flow, she does not return to the opening of her menstrual cycle with less than seven clean days and not more than seventeen clean [days]. How so? If she was errant when she said one day: “I saw ritual impurity today,” and she doesn’t know if it is the period of her menstrual cycle and she needs to count six [days] and it (i.e., that day), [or] if in those eleven days, and she doesn’t need to observe a day for a day (i.e., wait until only one day has passed, a day for a day, without blood flow before she immerses herself in a ritual bath to regain ritual purity), if is less than seventeen, that if she didn’t see it (i.e., blood) until after the seventh day other than this day, she returns to the opening of her menstrual cycle. For if this day that she first saw it (i.e., blood) were the days of vaginal flow, because he eleven days were finished, the days of vaginal flow were completed and her observation of it (i.e., blood) was distanced that she did not see it until after seventeen days, and it is the beginning of her menstrual period. But even if she would say that this day is the beginning of her menstrual period, nevertheless, she left from the days of her vaginal flow at the end of seventeen days except for this day. But if she saw it (i.e., blood) on the seventeenth day, she did not leave from doubt if this is the day of her menstrual period or the day of her vaginal flow, for one could say that perhaps this day that she saw it (i.e., blood) first were the days of her menstrual period, and the seventeenth day that she saw it (i.e., blood) was the end of the eleven days between one menstrual period to another menstrual period, or perhaps the first day of the days of vaginal flow, and when the eleven days are completed, she has left from the days of flux , and the seventh day on which she saw it was the beginning of her menstrual period. And all the more so, if she saw it (i.e., blood) prior to the seventeenth day, that she did not depart from doubt. And all the while that she is in this doubt, she is disgraced, for always we will be strict upon her [status] from doubt. For when she sees it (i.e., blood) one day, it will be said that it is the beginning of her menstrual period and requires six [days] and it. And if she sees it (i.e., blood) on three consecutive days, it will be said that they are the days of vaginal flow and that she requires seven clean [days] and a sacrificial offering, but after seventeen days, one cannot be stringent, for it is certainly the beginning of her menstrual period and even if she should see [blood] on three consecutive days, she should count four [days] and those [three] and she immerses in a ritual bath and is ritually pure.

אין בנגעים פחות משבוע אחד – for there are in the plagues that afflict a human that are made evident for one week if to [declare] ritually pure or to declare a person a leper.

ולא יותר על שלשה שבועות – the plagues that afflict houses, as is taught in a Baraita in Torat Kohanim (i.e., the Sifra – also see Tractate Negaim, Chapter 3, Mishnah 8): from where do we know that if he stood unaltered during the first week, and during the second week, that he tears out [the leprous stone] and scrape [the wall] and plaster and he gives him the third week, as the inference teaches us (Leviticus 14:44,48): “The priest shall come to examine….if however, the priest comes [and sees that the plague has not spread in the house after the house was replastered].”

אין בערכין פחות מסלע. אפילו עני שהעריך ואין ידו משגת אינו נדון בפחות מסלע, דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ה) וכל ערכך יהיה בשקל הקודש, כל ערכין שאתה מעריך לא יהיו פחותים משקל:

ולא יותר על חמשים. דזהו גדול שבערכים דכתיבי בפרשה:

נתן סלע והעשיר. בן עשרים שערכו חמשים והיה עני ונתן סלע בערכו, דעני נידון בהשגת ידו, והעשיר, פטור:

פחות מסלע. נתן פחות מסלע:

והעשיר. נותן חמשים. דבנתינה קמייתא לא יצא ידי ערכו ועדיין ערכו עליו:

היו בידיו חמש סלעים. עני בן עשרים שהעריך עצמו, והיו לו חמש סלעים:

ר׳ מאיר אומר אינו נותן אלא אחת. דסבר ר׳ מאיר או נותן כל החמשים שעליו או אינו נותן אלא שקל:

וחכמים אומרים נותן כל מה שבידו. דקרא דכתיב וכל ערכך יהיה בשקל, לפחות שבערכין הוא דאתא, שאפילו עני שבעניים לא יתן פחות. ומיהו היכא דאית ליה טפי יהיב, דכתיב (שם) על פי אשר תשיג. והלכה כחכמים:

אין פתח בטועה פחות משבעה. איידי דאיירי באין בערכין פחות ולא יותר, תנא נמי לכל הנך דאית בהו אין פחות ולא יותר:

פתח. תחלת נדות. שדין נדה דאורייתא הוא, אם התחילה וראתה היום, מונה ששה והוא. ראתה שנים, מונה חמשה והם. ראתה שלשה מונה ארבעה והם. [ואפילו] ראתה כל שבעה ופסקה לערב, טובלת ומשמשת. ומיום שביעי ואילך הויין ימי זיבה אחד עשר יום, שאם ראתה בהן יום אחד או שנים שומרת יום כנגד יום וטובלת. ואם ראתה בהן שלשה רצופים, הויא זבה גדולה שטעונה שבעה נקיים וקרבן. ואם משכו ימי זיבה חודש או שנה, אינה חוזרת לתחלת נדות עד שתשב שבעה נקיים. וכשישבה שבעה נקיים וראתה, הויא תחלת נדה ומונה ששה והוא, וחוזרת לענינה ככל המפורש. ואם לא ראתה באותן אחד עשר יום שלשה רצופים, אינה זבה. וכשתראה אחריהן, בין שהיא רואה סמוך בין שהרחיקה ראייתה הוי תחלת נדה. ואפילו תראה שלשה רצופים, אינה מונה אלא ארבעה והם, שאין ימי זוב אלא אותן אחד עשר יום שבין סוף נדות זה לתחלת נדות הבא:

אין פתח בטועה פחות משבעה. טועה [שראתה] היום ואינה יודעת אם בימי נדותה עומדת, או באותן אחד עשר יום של ימי זוב, אינה חוזרת לפתח נדותה בפחות משבעה נקיים ולא יותר על שבעה עשר נקיים. כיצד, טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי היום, ואינה יודעת אם בימי נדות היא וצריכה למנות ששה והוא, אם באותן אחד עשר יום של ימי זיבה ואינה צריכה לשמור, אלא יום כנגד יום, פתחה שבעה עשר, שאם לא תראה עד לאחר שבעה עשר יום לבד מיום זה, חוזרת לפתח נדותה. דאם יום זה שראתה תחלת ימי זיבה הוא, כיון שכלו אחד עשר שלמו ימי זיבה והרחיקה ראייתה שלא ראתה עד לאחר שבעה עשר ותחלת נדה היא. ואפילו אם תאמר שיום זה תחלת נדה הוא, אעפ״כ יצתה מימי הזוב לסוף יום שבעה עשר לבד מיום זה. אבל אם תראה יום שבעה עשר לא יצאה מן הספק אם יום נדה הוא או יום זיבה הוא, דיש לומר שמא יום זה שראתה תחלת ימי נדה הוה, ויום שבעה עשר שראתה בו, סוף אחד עשר שבין נדה לנדה הוא, או שמא יום ראשון מימי הזוב הוא, וכשכלו אחד עשר יצתה מימי הזוב, ויום שבעה עשר שראתה בו תחלת נדה היא. וכל שכן אם תראה קודם יום שבעה עשר, שלא יצאה מן הספק. וכל זמן שתהא בספיקה זו, מקולקלת היא, שלעולם נחמיר עליה מספק. שכשתראה יום אחד, נאמר תחלת נדה היא וצריכה ששה והוא. וכשתראה שלשה רצופים, נאמר ימי זוב הן וצריכה שבעה נקיים וקרבן. אבל לאחר שבעה עשר אין להחמיר, דודאי תחלת נדה היא, ואפילו תראה שלשה ימים רצופים תמנה ארבעה והם וטובלת וטהורה:

אין בנגעים פחות משבוע אחד. להסגר. דיש בנגעי אדם שנבררים לשבוע אחד אם לטהר אם לחלוט:

ולא יותר על שלשה שבועות. נגעי בתים. דתניא בתורת כהנים, מנין שאם עמד בעיניו בשבוע ראשון ובשבוע שני שחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי, תלמוד לומר (ויקרא י״ד:מ״ח) ובא הכהן ואם בא יבא כו׳: