Mishnah.org Logo

Mishnayos Eduyos Perek 8 Mishnah 4

עדיות פרק ח׳ משנה ד׳

4

Rabbi Yose ben Yoezer, a man of Zereda, testified concerning the ayal-locust, that it is pure; And concerning liquid in the slaughter-house (of the Temple), that it is pure; And that one who touches a corpse is impure. And they called him “Yose the permitter”.

הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר, אִישׁ צְרֵדָה, עַל אַיִל קַמְצָא, דָּכָן. וְעַל מַשְׁקֵה בֵית מִטְבְּחַיָּא, דְּאִינּוּן דַּכְיָן. וּדְיִקְרַב בְּמִיתָא, מִסְתָּאָב. וְקָרוּ לֵיהּ, יוֹסֵי שָׁרְיָא:

ד׳
Bartenura

איל קמצא – a form of locust. The Aramaic translation of “like locusts” is “like a species of locusts.”

דכן – it is clean and permitted to eat.

ועל משקה בית מטבחייא – the blood in the slaughterhouse of the Temple courtyard.

דאינון דכיין – there is one who says that they are completely pure, for the defilement of liquids is not from the Torah but rather the Rabbis are those who decreed upon them defilement, and on these they did not decree. And there is another opinion that these are pure from making others impure, but they are impure of themselves and there is, from the Torah, defilement for liquids, to become defiled and the Rabbis were not able to make pure what the Torah had defiled.

ועל דיקרב למיתא מסאב – this is how it should be understood (Talmud Avodah Zarah 37b), that whomever definitely touches a corpse is unclean. But there is a doubt, even a grave defilement of the dead is pure, and all the more so, defilement [via a contact with] a reptile is light. And a doubtful impurity in the public domain comes to permit. And even though a doubtful impurity in the public domain is pure according to the Torah, for prohibition of doubtful defilement we derive from the Sotah/suspected adulterous woman, for the Bible derives it with the language of defilement (Numbers 5:13): “and she keeps secret the fact that she has defiled herself, the Biblical verse informs us that on that which is doubtful, she is prohibited, and just as the case of the Sotah/suspected adulterous woman is in the private domain, and there is no hiding in the public domain, so doubtful defilement is not other than in the private domain, nevertheless before Yosi ben Yoezer came, they would say, it is the Halakha but we don’t teach thus. And he came and testified that we do teach as such ab initio, to make pure all doubtful defilement in the public domain.

וקרי ליה יוסי שריא – because he permitted three things that they (i.e., the Rabbis) would practice a prohibition on them. For any Jewish court that permits three things where their permit is not simple, they would call it, a permitting/absolving Jewish court.

איל קמצא. מין חגב הוא. תרגום כחגבים, כקומצין:

דכן. טהור ומותר באכילה:

ועל משקה בית מטבחייא. הדם והמים שהם בבית המטבחים שבעזרה:

דאינון דכיין. איכא מאן דאמר דכיין טהורים לגמרי. דטומאת משקין לאו דאורייתא אלא רבנן הוא דגזור בהו טומאה, ובהני לא גזור. ואיכא למ״ד דכיין טהורים מלטמא אחרים, אבל טומאת עצמן יש להן, דיש למשקין טומאה מן התורה להטמא ולא מצו רבנן לטהר מה שטמאה התורה:

ודיקרב במיתא מסאב. הכי קאמר, וכל דיקרב ודאי למיתא, מסאב. אבל ספק, אפילו טומאת מת חמורה, טהור. וכל שכן טומאת שרץ קלה. וספק טומאה ברה״ר בא להתיר. ואע״ג דספק טומאה ברה״ר טהור דאורייתא הוא, דכל איסור ספק טומאה מסוטה ילפינן, דאפיק לה קרא בלשון טומאה, ונסתרה והיא נטמאה, מגיד לך הכתוב שעל הספק אסורה, ומה סוטה רשות היחיד, שהרי אין סתירה ברה״ר, אף טומאת ספק אינה אלא ברה״י, מכל מקום קודם שבא יוסי בן יועזר היו אומרים הלכה ואין מורין כן, ובא הוא והעיד שמורין כן לכתחלה לטהר כל ספק טומאה ברה״ר:

וקרו ליה יוסי שריא. לפי שהתיר שלשה דברים שהיו נוהגין בהן איסור. שכל ב״ד שמתיר שלשה דברים שאין ההיתר שלהן פשוט, קרו ליה בי דינא שריא: