Mishnayos Eduyos Perek 6 Mishnah 2
Change text layout:
עדיות פרק ו׳ משנה ב׳
Rabbi Joshua and Rabbi Nehunia ben Elinathan, a man of Kefar Habavli, testified concerning a limb [separated] from a corpse that it is impure; whereas Rabbi Eliezer says: they declared [this] only of a limb from a living [man]. They said to him: is not there an inference from the minor to the major (kal vehomer): If in the case of a living man [who is himself pure] a limb severed from him is impure, how much more in the case of a corpse [which is itself impure] should a limb severed from it be impure! He said to them: they have [nevertheless] declared it only of a limb from a living man. Another answer: The impurity of living men is greater than the impurity of corpses, because a living man causes that on which he lies and sits to become capable of making impure a man and clothing, and [he causes also] what is over him to transfer impurity to foods and liquids- which is defilement that a corpse does not cause.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן אֱלִינָתָן אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי, עַל אֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי. אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא קַל וָחֹמֶר. וּמַה מִן הַחַי שֶׁהוּא טָהוֹר, אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא, הַמֵּת שֶׁהוּא טָמֵא, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּהְיֶה אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא. אָמַר לָהֶם, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי. דָּבָר אַחֵר, מְרֻבָּה טֻמְאַת הַחַיִּים מִטֻּמְאַת הַמֵּתִים, שֶׁהַחַי עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו, לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְגָדִים, וְעַל גַּבָּיו מַדָּף לְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִין, מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא:
Bartenura
על אבר מן המת. שאין בו כזית. דכזית מן המת לעולם מטמא לדברי הכל כמת עצמו. ולא נחלקו אלא על אבר קטן שאין בו כזית:
לא אמרו. איברים אין להם שיעור, אלא על אבר מן החי, אבל אבר מן המת שעורא בעי לטמויי:
מרובה טומאת החיים. השתא פריך על קל וחומר, והכי קאמר, דין הוא שיהא אבר מן החי מטמא בכל שהו אע״פ שאין אבר מן המת מטמא בכל שהוא, שכן מצינו שמרובה טומאת החיים מטומאת המתים:
שהחי. דהיינו הזב כשהוא חי:
עושה משכב ומושב. כל כלים שתחתיו ואפילו הן מאה, לטמא אדם לטמא בגדים, כדכתיב (ויקרא ט״ו:ה׳) ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו:
ועל גביו מדף. כל הכלים שעל גבי הזב אפילו הן מאה זה על גב זה טמאים טומאת מדף, דהיינו טומאה קלה, שאינן מטמאין אדם וכלים כמו משכב ומושב שהן תחתיו, אבל מטמאים אוכלים ומשקים. ומדף הוא לשון קול עלה נדף (ויקרא כ״ו:ל״ו) כלומר טומאה קלה. פירוש אחר, לשון ריחו נודף, שריח טומאת הזב הולכת למרחוק לטמא כל הכלים שעל גביו אע״פ שלא נגע בהם:
מה שאין המת מטמא. דכלים שתחתיו של מת אין טמאים אלא ראשון ושני ושלישי בלבד, מדין מגע. שהכלי שנגע במת הרי הוא כמת, ועושה הכלי שנגע בו אב, והשלישי שנגע בו נעשה ראשון, ותו אינן מטמאין כלים, דאין כלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה. וכן כלים שעל גביו של מת אינן טמאים אלא ראשון שני ושלישי בלבד מדין מגע, ולא מדין משכב ומושב:
על אבר מן המת (see also Tractate Ohalot, Chapter 1, Mishnah 7)- which lacks the equivalent of an olive’s bulk, for the equivalent of an olive’s bulk from the dead always defiles, according to the words of everyone, like the dead himself. And they did not dispute other than on a small limb which lacks in it the equivalent of an olive’s bulk.
לא אמרו – limbs lack a fixed measurement, other than on the limb from a living person, but a limb from a dead person – a barley’s amount is necessary to defile.
מרובה טומאת החיים – now it raises an object on a Kal V’Homer/an a fortiori inference and this is how it should be read: it is law that a limb from a living being defiles in any amount even though a limb from a dead individual does not defile in any amount, for we have found that the defilement from the living is greater than the defilement from the dead.
שהחי – that is the person with a flux who is alive (see also Tractate Zavim, Chapter 4, Mishnah 6).
עושה משכב ומושב – all utensils that are under it, and even if they are one hundred, defiles man and defiles clothing, as it is written (Leviticus 15:5): “Anyone who touches his bedding shall wash his wash his clothes,[bate in water, and remain impure until evening].”
ועל גביו מדף – all utensils that are on the person with a flux, even if they are one-hundred, this one on top of that one, are all impure through indirect contact for conferring ritual impurity, that is a a light impurity, which do not defile a person or utensils like surfaces designed for lying and sitting which are below him, but do defile food-stuffs and liquids, and the word מדף/indirect contact – is based upon the expression (Leviticus 26:36): “The sound of a driven leaf [shall put them to flight,” that is a light defilement. Another explanation: the expression its breath smells, that the breath of the defilement of an individual with a flux travels great distances to defile all the utensils upon it, even though it did not come in contact with them.
מה שאין המת מטמא – for the utensils that are under the dead person are not defiled other than first-degree and second-degree and third-degree alone. From the law of contact, for the utensils that came in contact/touched the dead is like the dead, and makes the utensil that it came in contact with a primary [level of defilement], and [something that is is] third level of defilement that came in contact with it is made into first-degree [of defilement] and further than that, does not defile utensils. For utensils do not receive defilement other than from a primary-level of defilement. And similarly, utensils that are upon the dead do not defile other than first-degree, second-degree or third degree alone, from the law of contact, and not from the law of lying and sitting.