Mishnayos Eduyos Perek 5 Mishnah 1
Change text layout:
עדיות פרק ה׳ משנה א׳
Rabbi Judah says: there are six instances of lenient rulings by Beth Shammai and stringent rulings by Beth Hillel.The blood of a carcass: Beth Shammai pronounces it clean, And Beth Hillel pronounces it unclean. An egg found in a [bird’s] carcass: if the like of it were sold in the market, it is permitted, and if not, it is forbidden, according to the opinion of Beth Shammai. And Beth Hillel forbids it. But they agree in the case of an egg found in a trefa [bird] that it is forbidden since it had its growth in a forbidden condition. 3+4) The blood of a non-Jewish woman and the blood of purity of a leprous woman: Beth Shammai pronounces clean; And Beth Hillel says: [it is] like her spittle and her urine. One may eat fruits of the seventh year with an expression of thanks and without an expression of thanks [to the owner of the field], according to the opinion of Beth Shammai. But Beth Hillel says: one may not eat with an expression of thanks. Beth Shammai says: a waterskin [is liable to become impure only if it is] tied up and remains unimpaired. And the school of Hillel says: even if it is not tied up.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁשָּׁה דְבָרִים מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל. דַּם נְבֵלוֹת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין. בֵּיצַת הַנְּבֵלָה, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק, מֻתֶּרֶת. וְאִם לָאו, אֲסוּרָה, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. וּמוֹדִים בְּבֵיצַת טְרֵפָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁגָּדְלָה בְאִסּוּר. דַּם נָכְרִית וְדַם טָהֳרָה שֶׁל מְצֹרַעַת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ. אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִים אֶלָּא בְטוֹבָה. הַחֵמֶת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צְרוּרָה עוֹמֶדֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ צְרוּרָה:
Bartenura
רבי יהודה אומר. דם נבילות בית שמאי מטהרין. לגמרי, דלא חשיב כנבילה:
ביצת נבילה. כגון שנתנבלה בשחיטה. ונמצאו בה ביצים לאחר שחיטה:
אם כיוצא בה נמכרת בשוק. שקליפתה קשה ונגמרת כשאר ביצים הנמכרות בשוק:
ואם לאו. שאינה נגמרת:
אסורה. דכבני מעיה היא חשובה:
דם נכרית בית שמאי מטהרים. דכתיב בפרשת זב (ויקרא ט״ו:ב׳) דברו אל בני ישראל, בני ישראל מטמאים בזיבה ואין הנכרים מטמאים בזיבה, ורבנן גזור עלייהו שיהיו כזבים לכל דבריהן. בית שמאי סברי, כי גזור רבנן ברוקה ומימי רגליה שהן מצויין תדיר, אבל דם הזיבה שאין מצוי כל כך לא גזרו בה רבנן, עבדו רבנן היכרא ולא טמאו דם זיבה של נכרית כדי שידעו דטומאת הנכרי דרבנן היא, כי היכי דלא נשרפו עלה תרומה וקדשים:
כרוקה וכמימי רגליה. דם הנכרית מטמא כרוקה וכמימי רגליה, דהיינו לח ולא יבש. וזו ההיכרא בלבד עשו לה, שאם היתה טומאה דאורייתא היה הדם מטמא לח ויבש, עכשיו שאין מטמא אלא לח מכירים דטומאה דרבנן היא:
ודם טהרה של מצורעת. דם טוהר שראתה המצורעת שילדה, לאחר שבעה לזכר ושבועיים לנקבה:
בטובה. שהאוכל מחזיק טובה לבעל הפירות שהאכילהו מפירותיו:
ושלא בטובה. שאינו מחזיק לו טובה:
אין אוכלים בטובה שאסור להחזיק טובה לבעלים, דרחמנא אפקרינהו:
החמת. כמין נאד של עור שניקב וצררו:
צרורה עומדת. אינה מקבלת טומאה אלא אם כן היא צרורה, כלומר שהיתה קשורה ונקמט העור ונתקשה על המקום הצרור עד שהוא עומד מאליו ומחזיק מה שמשימין בתוכו:
אע״פ שאינה צרורה. שלא נקמט העור מאליו ולא נתקשה על מקום הקשר, הואיל וקשרו ומחזיק, הרי זה מקבל טומאה:
רבי יהודה אומר. דם נבילות ב"שש מטהרין – it is not considered as something that died of itself.
ביצת נבלה – such as the case where it became ritually forbidden by unskillful slaughtering, and eggs were found in it after the slaughtering.
אם כיוצא בה נמכרת בשוק – for its shell is hard, and it is completed like the rest of the eggs sold in the marketplace.
ואם לאו – and if it is not completed
אסורה – for it is considered like its intestines.
דם נכרית ב"ש מטהרים (this section of the Mishnah is also taught in Tractate Niddah, Chapter 4, Mishnah 3) as it is written in the portion of a person with a flux (Leviticus 15;2): “Speak (in the plural) to the Israelite people and say to them;” the Israelite people become defiled by flux but the gentiles do not become defiled through flux. But the Rabbis decreed upon them that they would be like those with a flux for all of their words. The School of Shammai holds that when the Rabbis decreed on the spittle and urine, which are found frequently, but the blood of a woman with flux which is not found all that much, the Rabbis did not make a decree regarding it. The Rabbis made this thing recognizable, but did not defile the blood of a heathen woman with flux, in order that they would know that the defilement of a heathen is according to the Rabbis, just as the priest’s due and holy things are not burned on it.
כרוקה וכמימי רגליה – the blood of the heathen woman defiles like her spittle and her urine, that is moist, but not dry. And this is for recognition alone that they did it, for it had been defilement from the Torah, the blood would defile moist and dry. Now that it defiles only when moist, we recognize that it is defilement of the Rabbis.
ודם טהרה של מצורעת – the pure blood that the leprous woman saw when she gave birth after seven days for a son and two weeks for a daughter.
בטובה – that the person who eats attaches favor to the owner of the fruits that he fed him from his produce.
ושלא בטובה – who does not attach favor to him.
אין אוכלים בטובה – that it is forbidden to attach favor to the honors for the All- Merciful made them ownerless.
החמת – like a leather skin/bottle that was pierced and tied up.
צרורה עומדת – which does not receive defilement other than if it is tied up, that is to say, that it the leather was tied and bound, and it is not stiff at the point of the tie, for since they tied it and strengthened it and it receives defilement.