Mishnayos Eduyos Perek 2 Mishnah 3
Change text layout:
עדיות פרק ב׳ משנה ג׳
He also testified concerning a small village in the vicinity of Jerusalem in which there was an old man who used to lend to all the people of the village and write out [the bond] in his own handwriting and others signed it. And when the fact was brought before the Sages they pronounced it legal. Hence, incidentally, you may infer that a wife may write her own bill of divorcement, and a husband may write his own receipt; for the legality of a document depends only on those who sign it. And [he testified] concerning a needle which was found in flesh of a [sacrifice], that the knife and the hands [which had been employed on the flesh] are clean, but the flesh itself is defiled; and if it was found in the excrement, all are clean.
אַף הוּא הֵעִיד עַל כְּפָר קָטָן שֶׁהָיָה בְצַד יְרוּשָׁלַיִם, וְהָיָה בוֹ זָקֵן אֶחָד וְהָיָה מַלְוֶה לְכָל בְּנֵי הַכְּפָר וְכוֹתֵב בִּכְתַב יָדוֹ וַאֲחֵרִים חוֹתְמִים, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ. לְפִי דַרְכְּךָ אַתָּה לָמֵד, שֶׁהָאִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ, שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. וְעַל מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בַּבָּשָׂר, שֶׁהַסַּכִּין וְהַיָּדַיִם טְהוֹרוֹת, וְהַבָּשָׂר טָמֵא. וְאִם נִמְצֵאת בַּפֶּרֶשׁ, הַכֹּל טָהוֹר:
Bartenura
וכותב בכתב ידו. שטר חוב על הלוה:
ואחרים חותמים. עדים כשרים היו חותמים על השטר:
והתירו. ואע״פ שכותב השטר הוא המלוה, ונוגע בעדותו:
שהאשה כותבת את גיטה. ועדים כשרים חתומים בו:
את שוברו. שטר מחילה שמחלה לו אשתו על כתובתה:
שאין קיום הגט אלא בחותמיו. העדים החתומים על הגט הם עיקר סבת קיום הגט, הלכך כשהעדים כשרים חתומים בו כשר ואע״פ שהוא כתב יד האשה:
ועל מחט. שידוע בה שנטמאת במת, ונמצאת בבשר הקודש כשחתכו אותו בעזרה וספק אם נגע בה הסכין והאדם, אם לאו. הסכין והאדם טהורין, דספק טומאה ברשות הרבים היא, שהעזרה דין רשות הרבים יש לה לענין טומאה, וספק טומאה ברשות הרבים ספקו טהור:
והבשר טמא. דודאי נגעה בו טומאה. ומתניתין איירי בבהמת קדשים שהעבירה בנהר סמוך לשחיטתה ועדיין משקה טופח עליה, שהוכשר הבשר לקבל טומאה באותן המים. דאי לאו הכי לא היה הבשר טמא, ואע״פ שרוחצים אותו בבית המטבחים בעזרה, דכל משקה בית מטבחיא דכן, ואין מכשירין את הבשר לקבל טומאה. ואי קשיא היאך הבשר טמא והידים טהורות, והלא אוכלין טמאין מטמאין את הידים מדרבנן. הא לא קשיא מידי, דקיי״ל אין טומאת ידים במקדש, שכשגזרו על טומאת ידים לא גזרו בה במקדש:
וכותב בכתב ידו – a document of liability on the borrower.
ואחרים חותמים – valid witnesses would sign on the document.
והתירו – and even though the person who writes the document is the lender, and he is an interested witness.
שהאשה כותבת את גיטה – and valid witnesses are signed to it.
את שוברו – the document of renunciation that his wife has renounced to him on her Jewish marriage contract.
שאין קיום הגט אלא בחותמיו (see Tractate Gittin, Chapter 2, Mishnah 5) – the witnesses whose signatures are affixed on the Jewish bill of divorce is the essence of the reason for the validation of the Jewish bill of divorce. Therefore, when valid witnesses have affixed their signatures on it, it is valid, and event though it (i.e., the Jewish bill of divorce) is in the handwriting of the woman [to be divorced].
ועל מחט – and it is known concerning it that it was defiled [through contact] with the dead, and it is found that with Holy meat, when they cut it in the Temple courtyard, and there was a doubt if it the knife or a person touched it or not. The knife and the person are ritually pure, for it is doubtful impurity in the public domain, for the Temple courtyard has the law of the public domain regarding the matter of ritual impurity, and a doubtful impurity in the public domain, its doubt is deemed pure.
והבשר טמא (see Talmud Pesahim 20a and Talmud Hullin 36b) -for it certainly came in contact with ritual impurity, and our Mishnah is speaking about Holy animals that passed through a river close to its slaughter and still liquid is dripping on it, as the meat has become susceptible to receive defilement with those waters. For if this was not the case, the meat would not be impure. And even though we wash it in the slaughtering place in the Temple courtyard, for all liquid of the slaughtering house is restored to Levitical cleanness. And the meat does not become susceptible to receive defilement. And if it is difficult how the meat is ritually defiled and the hands are pure, for don’t impure food-stuffs defile the hands, according to the Rabbis. But it is not difficult at all, for we hold that one’s hands do not become defiled in the Temple, when they decreed on the defilement of the hands, they didn’t decree about it in the Temple.