Mishnayos Demai Perek 6 Mishnah 11
Change text layout:
דמאי פרק ו׳ משנה י"א
One who sells produce in Syria and declared “It was grown in the land of Israel,” the purchaser must tithe it. [But if he also said], “It has been tithed,” he may be trusted, because the mouth that forbade is the same mouth that permitted. [If he said: The produce is] from my own field,” the purchaser must tithe it. [But if he added:] “It has already been tithed,” he may be trusted, because the mouth that forbade is the same mouth that permitted. If it was known that he had a field in Syria, the purchaser must tithe it.
הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת בְּסוּרְיָא, וְאָמַר מִשֶּׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן, חַיָּב לְעַשֵּׂר. מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. מִשֶּׁלִּי הֵן, חַיָּב לְעַשֵּׂר, מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה אֶחָד בְּסוּרְיָא, חַיָּב לְעַשֵּׂר:
Bartenura
סוריא. הם ארצות שכבש דוד שלא היו מארץ ישראל כגון ארם נהרים וארם צובה, ולפי שעדיין לא נכבשה כל א״י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ אף על פי שהיה כבוש של רבים ובמקצת דינים היא כארץ ישראל ובמקצת דינים היא כחוצה לארץ. והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש מהן דמאי לפי שרוב פירות הנמכרים בסוריא מחו״ל הן באים, הלכך כי אמר מעושרין הן נאמן מגו דאי בעי אמר של חו״ל הן והיה נאמן כדתנן בפ״ק מכזיב ולהלן נאמן, השתא נמי כי אמר של א״י הם ועשרתים נאמן:
שהפה שאסר. כשאמר של א״י הם וחייבים במעשר, הוא הפה שהתיר כשאמר עשרתים וכי היכי דמהמנינן ליה במאי דאסר כשאמר של א״י הם נהמניה נמי במה שהתיר כשאמר עשרתים:
משלי הן. מן השדה שיש לי כאן בסוריא חייבים לעשר דבפירות של סוריא גזרו על הדמאי כשידוע שגדלו שם:
ואם ידוע שיש לו שדה. אין כאן הפה שאסר הוא הפה שהתיר, דכיון שידוע שיש לו שדה מסתמא משדהו הביא הפירות ולא היה נאמן לומר מחו״ל הם באים הלכך כי אמר עשרתים אינו נאמן דליכא מגו:
סוריא – these are the lands that [King] David conquered that were not from the Land of Israel as for example, Aram Naharyim and Aram Zoba, and because all of the Land of Israel was not yet conquered . therefore, they were not sanctified with the sanctity of the Land [of Israel] even though it was the conquest of the majority [of the people] but in some of the laws it is like the Land of Israel and in some of the laws it is like outside the Land of Israel (see also Tractate Gittin 8a). And a person who purchases produce in Syria is not liable to separate from them doubtfully tithed produce because most of the produce that is sold in Syria comes from outside the Land of Israel, therefore if he said that they are tithed, he is believed because if he had desired, he could have said that they are from outside the Land of Israel and he would be believed, as it is taught in the Mishnah in Chapter 1 [Mishnah 3 of Tractate Demai] and elsewhere he is believed, here also, when he said: “they were from the Land of Israel and that I tithed them,” he is believed.
שהפה שאסר – when he said that they are from the Land of Israel and they are liable for tithing, this is the [same] mouth that permitted when he said: “I have tithed them,” for just as we believe him in what he forbids when he stated that they are from the Land of Israel, he is believed also in what he permits when he said, “I tithed them.”
משלי הן – from the field that I have here in Syria, he is obligated to tithe as the produce of Syria they (i.e., the Rabbis) decreed concerning the doubtfully tithed produce that was known to have grown there.
ואם ידוע שיש לו שדה – and there isn’t here: “the mouth that prohibited is the mouth that permitted,” for since it is known that he has a field, it is not explicitly stated, that he brought the produce from his field but he was not trustworthy to state that they come from outside the Land of Israel, therefore, when he said, “I tithed them,” he is not believed, for there is the lack of a מיגו – he could have made an argument more advantageous for himself.