Mishnayos Demai Perek 5 Mishnah 1
Change text layout:
דמאי פרק ה׳ משנה א׳
One who buys bread from a baker how should he tithe? He should take sufficient for the terumat maaser and for hallah and say: “A hundredth part of what is here shall be tithe on this side, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe. That which I made tithe will become terumat maaser for the rest, the remainder will be hallah, and the second tithe tithe is to the north or to the south of it and that will be exchanged for money.”
הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, כֵּיצַד הוּא מְעַשֵּׂר. נוֹטֵל כְּדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה, וְאוֹמֵר, אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי בְצַד זֶה מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וְהַשְּׁאָר חַלָּה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:
Bartenura
הלוקח מן הנחתום. כשהנחתום מוכר במדה גסה הלוקח ממנו חייב לתקן מה שהוא לוקח והנחתום פטור. והא דתנן לעיל בפרק ב׳ שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה, התם מיירי במוכר במדה דקה שמפני שהוא משתכר הרבה הטילו עליו לעשר, אי נמי מפני התינוקות שלוקחים ממי שמוכר בדקה כדי שלא יאכלו טבלים הטילו עליו לתקן. מדה גסה ודקה מפורשים לעיל ספ״ב:
נוטל כדי תרומת מעשר. דהיינו אחד ממאה וכדי חלה אחד ממ״ח. ולא שיפרישם מן הככר שלקח מן הנחתום, אלא קובע להם מקום ומניחם מחוברים במקומם:
אחד ממאה ממה שיש כאן. מכל מה שיש כאן משמע אף עם כדי שיעור חלה שהפריש עשוי מעשר, ונמצא מפריש מעשר אף מן החלה:
ושאר מעשר. דהיינו עוד תשעה סמוך לו הרי קבע מקום לכל המעשר, ואותו האחד שקראתי לו שם מעשר תחילה עשוי תרומת מעשר על התשעה הסמוכים לו:
והשאר חלה. א׳ ממ״ח שהפרשתי חלה:
ומעשר שני בצפונו או בדרומו. קובע לו מקום ואחר כך מחללו, ואינו צריך להוסיף חומש:
הלוקח מן הנחתום – when the baker [who does not observe certain religious customs regarding tithing] sells [loaves of bread] in large measures (i.e., bulk), a person who purchases from him is obligated to make things legally fit for use by giving the priestly dues, and the baker is exempt [from tithing]. But surely, in that it is taught in the Mishnah above in chapter 2 (in Mishnah 4) that bakers are obligated to separate so that there is a measure for a limit for the heave-offering of tithe [which is given to the Levite] and Hallah [given to a Kohen, usually one forty-eighth for a commercial baker as opposed one twenty-fourth for a private person]. There (i.e., in Tractate Hallah, Chapter 2, Mishnah 4) it is speaking about a person who sells in small quantities (i.e., retail) because he profits greatly, they {i.e., the Rabbis) placed upon him [the responsibility] to tithe; alternatively, because the young children that purchase from someone [who sells] in small portions (i.e., retail), in order that they will not consume eatables forbidden pending the separation of sacred gifts, they (i.e., the Rabbis) placed upon him [the obligation] to make things legally fit for use by giving the priestly dues. The terms מדה גסה/large quantities and דקה/small quantities is explained at the end of the second chapter [of Tractate Demai, Mishnah 5].
נואל כדי תרומת מעשר – which is one [part] in one-hundred (i.e, 1/100) and so he can give Hallah [to the Kohen] one in forty-eight [parts] (i.e., 1/48). But he should not separate them from the loaf that he purchased from the baker, but rather established for them a place and leaves them attached in their place.
אחד ממאה ממה שיש כן – from everything that is here, implying, even with according to the quantity of Hallah that he separated is made into a tithe, and it is found that he separates the tithe (i.e., First Tithe) even from the Hallah portion.
ושאר מעשר – that is another nine [parts] that are next to it, he established a place for the entire [First] Tithe, and that one that one-part that I called it by the name of “[First] Tithe} at first is made into the heave-offering of the tithe (i.e., that which the Levite gives to the Kohen) on the nine [parts] that are near it.
והשאר חלה – one out of forty-eight [parts] (i.e., 1/48) that I separated out as Hallah [for the Kohen].
ומעשר שני בצפונו או בדרומו – he establishes for himself a place and afterwards he redeems it, but he does not need to add the [additional] one-fifth.