Mishnayos Demai Perek 4 Mishnah 3
Change text layout:
דמאי פרק ד׳ משנה ג׳
3
Rabbi Eliezer says: a man need not designate the poor man’s tithe of demai. But the sages say: he must designate it, but he need not separate.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, קוֹרֵא שֵׁם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ:
ג׳
Bartenura
אין צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי. דלא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני שהם יודעים שפירות הטבולים למעשר עני הם במיתה ומפרישים אותו ולוקחים אותו לעצמן:
וחכמים אומרים. אף על פי כן קורא לו שם, שהרי אינו מפסיד כלום בזה דאינו צריך להפריש וליתן לעני משום דעני הוי בזה מוציא מחבירו והמוציא מחבירו עליו הראיה:
אין צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי – for those not observing certain religious customs regarding tithes, they are not suspect regarding the Poor Man’s tithe for they know that the produce that is subject to sacred gifts are [punishable] by death and they set it aside and take it for themselves.
וחכמים אומרים – nevertheless they designate it, for he doesn’t lose anything through this, and he does not need to separate and give them to the poor because the poor regarding himself removes something from his fellow and (see quote from Tractate Bava Kamma, Chapter 3, Mishnah 11): “He who wants to exact [compensation] from his fellow bears the burden of proof.”