Mishnah.org Logo

Mishnayos Chullin Perek 9 Mishnah 1

חולין פרק ט׳ משנה א׳

1

All foods that became ritually impure through contact with a source of impurity transmit impurity to other food and liquids only if the impure foods measure an egg-bulk. In that regard, the Sages ruled that even if a piece of meat itself is less than an egg-bulk, the attached hide, even if it is not fit for consumption, joins together with the meat to constitute an egg-bulk. And the same is true of the congealed gravy attached to the meat, although it is not eaten; and likewise the spices added to flavor the meat, although they are not eaten; and the meat residue attached to the hide after flaying; and the bones; and the tendons; and the lower section of the horns, which remains attached to the flesh when the rest of the horn is removed; and the upper section of the hooves, which remains attached to the flesh when the rest of the hoof is removed. All these items join together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food. Although if any of them was an egg-bulk they would not impart impurity of food, when attached to the meat they complete the measure. But they do not join together to constitute the measure of an olive-bulk required to impart the impurity of animal carcasses. Similarly, there is another item that imparts impurity of food but not impurity of animal carcasses: In the case of one who slaughters a non-kosher animal for a gentile and the animal is still twitching and comes into contact with a source of impurity, the animal becomes impure with impurity of food and imparts impurity of food to other food, but does not impart impurity of animal carcasses until it dies, or until one severs its head. The mishna summarizes: The Torah included certain items to impart impurity of food beyond those which it included to impart impurity of animal carcasses. Rabbi Yehuda says: With regard to the meat residue attached to the hide after flaying that was collected, if there is an olive-bulk of it in one place it imparts impurity of an animal carcass, and one who contracts impurity from it and then eats consecrated foods or enters the Temple is liable to receive karet. By collecting it in one place, the person indicates that he considers it as meat.

הָעוֹר, וְהָרֹטֶב, וְהַקִּפָּה, וְהָאֱלָל, וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִין, וְהַקַּרְנַיִם, וְהַטְּלָפַיִם, מִצְטָרְפִין לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים, אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה לְנָכְרִי וּמְפַרְכֶּסֶת, מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין, אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת, עַד שֶׁתָּמוּת אוֹ עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ. רִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין מִמַּה שֶׁרִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאֱלָל הַמְכֻנָּס, אִם יֶשׁ בּוֹ כַזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד, חַיָּב עָלָיו:

א׳
Bartenura

העור והרוטב (the hide and the juice of meat) – because it is taught in the Mishnah in the chapter [four]: “A beast which was in hard labor” regarding the placenta–after-birth, and that it does not defile the defilement of foods nor the defilement of carrions, it (i.e., the Mishnah) teaches, “The Hide and the Juice of Meat” – chapter 9). But this that separates–divides, because it (i.e., the Mishnah) teaches in the chapter “A beast which was in hard labor” (in Mishnah 5): “[If] he found a live nine-months’ birth, it requires slaughtering and he is liable for to the ruling of ‘it and its young’,” it (i.e., the Mishnah) taught afterwards [the chapter] “It and its young.” But since it (chapter 5) is speaking about ritual slaughtering that is not appropriate, it (i.e., the Mishnah) teaches after it (chapter 6), “the requirement to cover up its blood,” and since it (i.e., the Mishnah) teaches in “the requirement to cover up its blood,” and that it applies to wild beasts and fowl, it (i.e., the Mishnah) teaches “The sinew of the hip–the sciatic nerve” (Chapter 7) which applies to wild animals but not to fowl. But since it teaches in “The sinew of the hip–the sciatic nerve” with the thigh that was cooked with the sinew of the hip [with forbidden swallowing], it teaches “Every [kind of] flesh” (Chapter 8), and after it, it returns to the first matter of the placenta–after-birth, or that doesn’t become defiled with the defilement of foods.

העור והרוטב – the hide of the ritually slaughtered animal, such as, for example, less than an egg’s bulk of flesh and its hide is attached to it, it combines, because it protects the flesh, and the guards combine for a light defilement which is defilement of food, as It is written regarding it (Leviticus 11:37): “[If such a carcass falls upon] seed grain that is to be sown, [it is pure],” in he manner that people find for sowing, wheat in its husk and barley in its husk and lentils in their husks. But even though that in this verse (Leviticus 11:37 referenced above), it is written that “it is pure,” the reason is that it did not become susceptible, but adjacent to it (Leviticus 11:38): “but if water is put on the seed, [and any part of a carcass falls upon it]” that it becomes susceptible, it is impure.(i.e., “it is impure for you”).

והרוטב – that it is congealed–becomes solid in that it is the manner to eat it with the meat–flesh, and combines to complete the measurement, like the bulk of an egg. But it is not able to receive defilement on its own.

והקיפה – spices. But they are not considered to be food on their own, but rather, to be combined with foods.

האלל (fatty substance of meat) – sinews of the spine and of the neck, and it is wide, white and hard, and we call it KAPILO in the foreign tongue. And its example is in Job [13:4]: “[If you invent lies,] All of you are quacks.” For once it is split–broken in two, it has no remedy to be attached once again, so you [as well], a thing that has no remedy, you say to provide a remedy. Alternatively, the Tanna–teacher [of the Mishnah] calls it אלל–fatty substance of meat–flesh which the knife has taken off (see Talmud Hullin 121a), when they flay the animal, sometimes when the knife removes from the flesh near the hide, and it is not considered food, but combines with the food.

והקרנים והטלפים (and the horns and the hooves) – all that they sever them and blood comes out from them near their roots from below which are soft. But however, on their own, they are not food.

מצטרפין – because it protects.

לטמא טומאת אוכלין – to complete the measurement like the bulk of an egg, for impure foods do not defile with less than an egg’s bulk.

אבל לא טומאת נבילות – if they are carrion [meat], they do not defile, and they don’t combine to the equivalent of an olive’s bulk to complete the measurement of a carrion to defile a person and he clothing that are upon him, as it is written (Leviticus 11:39): “[If an animal that you may eat has died,] anyone who touches its carcass [shall be impure until evening],” and not on the hide which does not have the equivalent of an olive’s bulk of flesh and the hide completes the equivalent of an olive’s bulk, for the person who comes in contract with it is not ritually impure, because the guarding does not combine to defilement of carrions. And similarly, the spices and the juice of the meat that becomes congealed are not a species of carrion. And the fatty substance of meat and the sinews are not meat–flesh. But we consume them generally with flesh–meat.

כיוצא בו – [there is] that which defiles the defilement of foods, to receive defilement from the unclean reptile and it defiles other foods, but does not defile of its own accord the defilement of carrion to defile others.

השוחט בהמה טמאה לנכרי – a Jew who slaughtered an impure animal for the needs of a heathen, and it is still moves convulsively, even though It is not fit for a heathen, for ritual slaughter is not permitted to the children of Noah until it dies, even so, since an Israelite did a ritual slaughter, it is as good–valid slaughter, for since that slaughter is permitted regarding that an Israelite with a ritually pure animal, his intention–thought is considered as food with a ritual slaughter, even with something ritually impure for a heathen. But a heathen, regarding ritual slaughter does not consider it in his thought as food, and we do not find it as slaughter concerning him. But something ritually impure for a Jew is not considered as food for him., for his intention is void.

אבל לא טומאת נבילות עד שתמות – for this [verse] (Leviticus 11:39): “If an animal that you may eat has die.”

או עד שיתיז את ראשה – which would be an animal body maimed to disfigurement and a carrion while alive, and it is considered as dead, and even if it is maimed to disfigurement.

ריבה הכתוב לטמא טומאת אוכלים = for all of these has regarding food, tat they are food but it is not called carrion even though that it is belonging to it.

האלל המכונס (flayed off meat that is collected) – this fatty substance of the concluding segment [of the Mishnah], for everyone, it is flesh that the knife has taken off in flaying near the hide.

המכונס – that is gathered in one place. For its intention is not abolished, and the flesh is considered carrion, and he is liable for it if he came in contact or entered in the Temple or ate Holy food. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.

העור והרוטב. משום דתנן בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע״ז) גבי שליא, ואינה מטמאה טומאת אוכלים ולא טומאת נבלות, תנא העור והרוטב. והאי דאפסקיה, משום דתנא בפרק בהמה המקשה מצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה וחייב באותו ואת בנו, תנא אח״כ אותו ואת בנו. ואיידי דאיירי ביה בשחיטה שאינה ראויה תני בתריה כסוי הדם. ואיידי דתנא בכסוי הדם ונוהג בחיה ועוף תנא גיד הנשה דנוהג בחיה ולא בעוף. ואיידי דאיירי ביה בירך שנתבשל בה גיד הנשה [בבליעת איסור], תנא כל הבשר. ובתריה הדר לענינא קמייתא דשליא, אואינה מטמאה טומאת אוכלים:

העור והרוטב. העור של בהמה שחוטה כגון פחות מכביצה בשר ועורה מחובר בה, מצטרף, מפני שהוא שומר לבשר, והשומרים מצטרפים לטומאה קלה שהיא טומאת אוכלים, דכתיב בה (ויקרא י״א:ל״ז) על כל זרע זרוע אשר יזרע, כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה, חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשין בקליפתן. ואע״ג דבההוא קרא טהור הוא כתיב ביה, טעמא משום דלא הוכשר, דסמיך ליה וכי יותן מים על זרע, דהוכשר, טמא הוא:

והרוטב. כשהיא קרושה דרך לאכלה עם הבשר, ומצטרפת להשלים שיעור כביצה. אבל אינה אוכל לקבל טומאה בפני עצמה:

והקיפה. תבלין. והן עצמן לאו אוכלים חשיבי, אבל לאצטרופי מצטרפין:

והאלל. גיד השדרה והצואר. והוא רחב ולבן וקשה וקורין לו בלע״ז קפיל״ו. ודוגמתו [באיוב י״ג] רופאי אליל כלכם. שמשנפסק אין לו רפואה להתחבר עוד, כך אתם, דבר שאין בו רפואה אתם אומרים לרפאות. אי נמי, קרי תנא אלל לבשר שפלטתו סכין, כשמפשיטין את הבהמה פעמים שהסכין פולט מן הבשר אצל העור, ולא חשיב אוכל, אבל מצטרף עם האוכל:

והקרנים והטלפים. כל שחותכן ויוצא מהם דם אצל עיקרן מלמטה שהן רכים. ומיהו באנפי נפשייהו לאו אוכלים נינהו:

מצטרפין. משום שומר:

לטמא טומאת אוכלין. להשלים שיעור כביצה. שאין אוכלים טמאים מטמאים בפחות מכביצה:

אבל לא טומאת נבילות. אם מניבלה הן, אין מטמאין, ואין מצטרפין לכזית להשלים שיעור נבילה לטמא אדם ובגדים שעליו, דכתיב (ויקרא י״א:ל״ט) הנוגע בנבלתה, ולא בעור שאין עליו כזית בשר והעור משלים לכזית, שהנוגע בו אינו טמא, לפי שאין שומר מצטרף לטומאת נבילות. וכן קיפה ורוטב לאו מין נבילה נינהו. ואלל וגידים לאו בשר הן. אבל אוכלים בעלמא הוו בהדי בשר:

כיוצא בו. [יש] שהוא מטמא טומאת אוכלים, להיות מקבל טומאה מן השרץ ומטמא אוכלין אחרים, ואינו מטמא מאליו טומאת נבילות לטמא אחרים:

השוחט בהמה טמאה לנכרי. ישראל ששחט בהמה טמאה לצורך נכרי ועודה מפרכסת, אע״ג דלא חזיא לנכרי דלא שריא שחיטה לבני נח עד שתמות, אפילו הכי הואיל וישראל שחט, שחיטה מעלייתא היא, והואיל דשחיטה שריא לגבי דישראל בבהמה טהורה, משויא ליה מחשבתו אוכלא בשחיטה אף בטמאה לנכרי. אבל נכרי בשחיטה לא משויא ליה מחשבתו אוכלא, דלא אשכחן שחיטה לגביה. וטמאה לישראל לא משויא ליה אוכלא, דבטלה מחשבתו:

אבל לא טומאת נבילות עד שתמות. דהא וכי ימות מן הבהמה כתיב (שם):

או עד שיתיז את ראשה. דהויא לה גיסטרא ונבילה מחיים, דחשובה מתה, ואפילו היא מפרכסת:

ריבה הכתוב לטמא טומאת אוכלים. דהא איכא כל הני דלגבי אוכלים אוכלא נינהו ונבילה לא מקרי אע״פ דשייכי בה:

האלל המכונס. האי אלל דסיפא לכולי עלמא הוי בשר שפלטתו סכין אצל העור:

המכונס. הנאסף למקום אחד. דהואיל ואחשביה לא בטיל וחשיב הבשר נבילה, וחייב עליו אם נגע ונכנס למקדש או אכל קודש. ואין הלכה כר׳ יהודה: