Mishnah.org Logo

Mishnayos Chullin Perek 5 Mishnah 3

חולין פרק ה׳ משנה ג׳

3

With regard to one who slaughters an animal and its offspring and one of them is discovered to be an animal with a wound that would have caused it to die within twelve months [tereifa] and may not be eaten, or one who slaughters one of the animals for the sake of idol worship, from which deriving benefit is prohibited, or one who slaughters the red heifer of purification, or an ox that was to have been stoned, or a heifer whose neck was to have been broken, all of which are animals from which deriving benefit is prohibited, Rabbi Shimon deems one who slaughters them exempt from lashes for the slaughter of a mother and its offspring, as in his opinion, slaughter that does not render the animal fit for consumption is not considered slaughter and does not violate the prohibition. And the Rabbis deem him liable, as the slaughter need not render the animal fit for consumption in order to violate the prohibition. All agree that one who slaughters an animal and it becomes a carcass by his hand because the slaughter was invalid, or one who stabs an animal, or one who uproots the windpipe and the gullet, is exempt with regard to the prohibition against slaughtering a mother and its offspring, as it is written: “You shall not slaughter it and its offspring both in one day” (Leviticus 22:28), and in these cases, no ritual slaughter was performed. With regard to two people who purchased a cow and its offspring, where each purchased one of the animals, whoever purchased his animal first shall slaughter it first, and the second one must wait until the next day to slaughter his animal, so as not to violate the prohibition of: It and its offspring. But if the second one preceded him and slaughtered his animal first, he benefitted, and the one who purchased the animal first may not slaughter it until the next day. If one slaughtered a cow and thereafter slaughtered its two offspring on the same day, he incurs eighty lashes for two separate actions violating the prohibition against slaughtering the mother and the offspring on the same day. If one slaughtered its two offspring and thereafter slaughtered the mother cow, he incurs the forty lashes, as he performed a single prohibited act. If one slaughtered the mother and its daughter, and, later that day, slaughtered its daughter’s daughter, he incurs eighty lashes, as he has performed the act of slaughtering a mother and its offspring twice. But if one slaughtered the mother and its daughter’s daughter and thereafter slaughtered its daughter, he incurs the forty lashes, as he performed a single prohibited act. Sumakhos says in the name of Rabbi Meir: He incurs eighty lashes for slaughtering the daughter on the same day as its calf and its mother, as that act comprises two separate violations of the prohibition. On four occasions during the year one who sells an animal to another is required to inform him: I sold the mother of this animal today for the buyer to slaughter it,or: I sold the daughter of this animal today for the buyer to slaughter it. And those four occasions are: The eve of the last day of the festival of Sukkot, the eve of the first day of the festival of Passover, and the eve of Shavuot, and the eve of Rosh HaShana. And according to the statement of Rabbi Yosei HaGelili, the eve of Yom Kippur in the Galilee is included as well. Rabbi Yehuda said: When must he inform the buyer on those days? He must do so at a time when the seller has no interval between the sale of the mother and the offspring, as they were both sold on that day. But if the seller has an interval between the sales, he does not need to inform the buyer, as presumably each buyer purchased the animal to slaughter it on the day he purchased it. And Rabbi Yehuda concedes that in a case where one sells the mother animal to the groom and the offspring to the bride, that even if he did not sell them on the same day, he must inform the buyer, as it is obvious that they are both planning to slaughter their animal on one day, for their wedding feast.

הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשּׁוֹחֵט פָּרַת חַטָּאת, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וַחֲכָמִים מְחַיְּבִין. הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, וְהַנּוֹחֵר, וְהַמְּעַקֵּר, פָּטוּר מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ פָרָה וּבְנָהּ, אֵיזֶה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן, יִשְׁחֹט רִאשׁוֹן. וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי, זָכָה. שָׁחַט פָּרָה וְאַחַר כָּךְ שְׁנֵי בָנֶיהָ, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. שָׁחַט שְׁנֵי בָנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. שְׁחָטָהּ וְאֶת בִּתָּהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. שְׁחָטָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת בִּתָּהּ, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. סוּמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט, בִּתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט. וְאֵלּוּ הֵן, עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, אַף עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין לוֹ רֶוַח. אֲבָל יֶשׁ לוֹ רֶוַח, אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּמוֹכֵר אֶת הָאֵם לֶחָתָן וְאֶת הַבַּת לַכַּלָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעַ, בְּיָדוּעַ שֶׁשְּׁנֵיהֶם שׁוֹחֲטִין בְּיוֹם אֶחָד:

ג׳
Bartenura

פרה חטאת – the red heifer, which is not for consumption.

ושור הנסקל – after its verdict has been announced, for we hold hat it is prohibited to derive benefit even when slaughtering it.

ועגלה ערופה – for he holds that it is forbidden while alive, and even if e slaughtered it, it is forbidden. But in the Gemara (Tractate Hullin 82a) reaches the definitive conclusion that the red heifer and the heifer whose neck is to be broken are not taught in our Mishnah. For regarding both of them, their slaughter is appropriate, and one must remove them from the Mishnah and Rabbi Shimon did not exempt them (for slaughter that is not appropriate for eating is not called slaughter).

וחכמים מחייבין – this that the Sages make him liable when slaughtering for idolatrous purposes, they did not teach other than when he slaughtered the first for idolatrous purposes and the second [animal] came and he slaughtered it for his table to eat it, but if the first was for his table and the second was for idolatrous purposes, that through the latter slaughtering is what makes him liable because of “an animal and its young” (Leviticus 22:28), the law of killing comes upon him, and he is exempt from lashes–flogging because he who has committed two offenses simultaneously, must be held answerable for the severer penalty which is death (i.e., for slaughtering for idolatrous purposes, but he is exempt from flogging for the slaughtering of the animal and her young in one day – see Talmud Hullin 81b) for two [punishments] we don’t do to him. But sometimes, that even when he slaughtered the first for his table and the second for idolatrous purposes, he is liable, as, for example, when they (i.e., witnesses) warned him because of “an animal and its young” (Leviticus 22:28), but they didn’t warn him because of idolatrous purposes, for since they did not warn him regarding idolatrous purposes, he is not killed, but he is flogged because of “an animal and its young.” But the Halakha is according to the Sages.

ונתנבלה בידו – inadvertently–unknowingly.

והנוחר – inserting the knife in its nostrils and cuts [the windpipe].

והמעקר – tearing loose the windpipe and gullet from the place where they are attached and he doesn’t slaughter them.

פטור – and even according to the Rabbis. But it is not similar to ritual slaughter of above, for there, it is an appropriate ritual slaughter, and another things causes it to be invalidated, but here, there isn’t ritual slaughter at all.

איזה שלקח ראשון ישחוט ראשון – if they came to the Jewish court, he who came first to slaughter and his fellow detains him and says: “I need it more than you,” we say to them, that the first purchaser should סperson and he detained for himself, the [original] purchaser would slaughter it. For such we taught in the Tosefta (Hullin, Chapter 5, Halakha 5), that he who purposes it from the owner, he precedes the owner, for on that account, he purchased it.

ואם קדם השני זכה – that he advanced himself in order that he not come to a prohibition, and he has the interval that he eats meat today.

סופג שמונים – for on every male offspring that he slaughters, he transgresses a negative commandment.

סופג את ארבעים – for there isn’t here a forbidden slaughtering other than one.

שחטה ואת בתה ואח"כ את בת בתה – there are two [violations] of “an animal and its young.”

שחטה ואת בת בתה – there is [not] yet here a prohibition. ואח"כ שחט את בתה – and there is in this slaughtering two prohibitions, “an animal and its young” because of its mother,” and an offspring and it because of its female offspring of that which has already been slaughtered.

סופג ארבעים – it is one negative commandment ‘violated] and one warning and one deed.

סומכוס אומר סופג שמונים – for Sumachos holds that he is liable for one warning and with one negative commandment, two [punishments of] stripes. And the same law applies with the first clause [of the Mishnah] which teaches that if he slaughtered its two offspring and afterwards slaughtered her (i.e., the mother), he receives forty (actually thirty-nine) lashes. According to Sumachos, he receives eighty lashes. Such it is in the Tosefta (Hullin, Chapter 5, Halakha 7), if he slaughters her five offspring and afterwards slaughter it (i.e., the mother), Sumachos states in the name of Rabbi Meir that he is liable because of [the violation] of five negative commandments.

בארבעה פרים בשנה – it is the manner of Israel to make meals on these four seasons [of the year], for a person who simply purchases an animal does not purchase it other than to slaughter it immediately, therefore, a person who sells an animal to his fellow and he sells first its mother or its female offspring on that selfsame day, he must state to the second [person]: “Know for yourself that I sold its mother for slaughter” or “I sold its female offspring for slaughter” lest it was already slaughtered.

ביום טוב האחרון של חג – they would increase in joy because it is a festival of its own and was beloved to them. And this did not consider the eve of the first day of the Festival, because the entire world is preoccupied with [the building of] the Sukkah and [acquiring] a Lulav [and Etrog], and they don’t have free time to make a large slaughtering.

אף ערבי יום הכיפורים בגלילי – but not in Judea and not in the rest of the lands, for they would not eat on the Eve of Yom Kippur anything other than meat, children and–or fish as is proven in Bereshit Rabbah, regarding a particular tailor who sold a fish.

בזמן שאין לו ריוח – interruption between them, that he sold the mother [animal] today.

אבל יש לו ריוח – that he sold the first yesterday and the second today.

אין צריך להודיעו – for I say: “Yesterday, I slaughtered it first.” Another explanation: At the time when he doesn’t have space of time that he is in haste and hurries to purchase that shows that he wants to slaughter today. But if he has a space of time that he is not in haste to purchase it, he is not required to inform him, for lest it was for the need of another day that he purchases it. But Rabbi Yehuda, he comes to explain the matter of the first Tanna–teacher and not to dispute it.

ומודה ר' יהודה – even hough that he purchased this [animal] today and that [animal] on the morrow, And regarding the second explanation, even though he is not in haste and hurried to purchase.

את האם לחת ואת הבת לכלה – it is a usual incident, for it is the custom of the world to make a large meal at the house of the groom from the house of the bride; therefore, the mother fo the grow who is larger, and the offspring which is smaller to the bride.

פרת חטאת. פרה אדומה. דלאו לאכילה היא:

ושור הנסקל. לאחר שנגמר דינו. דקיימא לן דאסור בהנאה אפילו שחטו:

ועגלה ערופה. דסבירא ליה דנאסרת מחיים ואפילו שחטה אסורה. ובגמרא מסיק דפרת חטאת ועגלה ערופה אינה משנה. דשניהן הויא שחיטתן שחיטה ראויה, וצריך להסירן מן המשנה דלא פטר בהו ר׳ שמעון:

וחכמים מחייבין. האי דמחייבי חכמים בשוחט לעבודה זרה, לא שנו אלא ששחט ראשון לע״ז ובא שני ושחט לשלחנו לאכול, אבל ראשון לשלחנו ושני לע״ז, דבהך שחיטה בתרייתא דמיחייב עלה משום אותו ואת בנו אתי נמי דין קטלא עלויה, פטור ממלקות, דקם ליה בדרבה מיניה, דתרתי לא עבדינן ביה. ופעמים שאפילו שחט ראשון לשלחנו ושני לע״ז חייב, כגון דאתרו ביה משום אותו ואת בנו ולא אתרו ביה משום ע״ז, דכיון דלא אתרו ביה משום ע״ז לא מיקטל, ולוקה משום אותו ואת בנו. והלכה כחכמים:

ונתנבלה בידו. שלא מדעת:

והנוחר. שתוחב הסכין בנחיריו וחותך:

והמעקר. שעוקר הסימנים ממקום חיבורן ואינו שוחטן:

פטור. ואפילו. לרבנן. ולא דמיא לשחיטה דלעיל, דהתם שחיטה מעליא איכא ודבר אחר גורם לה ליפסל, אבל הכא ליכא שחיטה כלל:

איזה שלקח ראשון ישחוט ראשון. אם באו לב״ד, שבא האחד לשחוט וחבירו מעכב עליו ואומר אני צריך יותר ממך, אנו אומרים להם הלוקח ראשון ישחוט, שעל מנת כן לקח, שאילו לא מכרה בעל הבית לשני ועכבה לעצמו היה הלוקח שוחט. שכך שנינו בתוספתא, הלוקח מבעל הבית הוא קודם לבעל הבית, שעל מנת כן לקח:

ואם קדם השני זכה. שהקדים בעצמו כדי שלא יבוא לידי איסור, ויש לו ריוח שאוכל היום בשר:

סופג שמונים. דעל כל בן ששוחט עובר בלאו:

סופג את הארבעים. דאין כאן שחיטת איסור אלא אחת:

שחטה ואת בתה ואח״כ את בת בתה. יש כאן שני אותו ואת בנו:

שחטה ואת בת בתה. אין כאן עדיין איסור. ואח״כ שחט את בתה. ויש בשחיטה זו שני איסורים, אותו ואת בנו משום אמה, ובנו ואותו משום בתה של זו שכבר נשחטה:

סופג ארבעים. דחד לאו הוא וחדא התראה וחד מעשה:

סומכוס אומר סופג שמונים. דסבירא ליה לסומכוס דמיחייב בהתראה אחת ובלאו אחד שתי מלקיות. והוא הדין לרישא דקתני שחט שני בניה ואח״כ שחטה סופג ארבעים, לסומכוס סופג שמונים. וכך היא בתוספתא, שחט חמשה בניה ואח״כ שחטה סומכוס אומר משום ר״מ חייב משום חמשה לאוין:

בארבעה פרקים בשנה. דרך ישראל לעשות סעודות בארבעה פרקים הללו, וסתם הלוקח בהמה אינו לוקח אלא לשחוט מיד, לפיכך המוכך בהמה לחבירו ומכר תחלה אמה או בתה בו ביום, צריך שיאמר לשני דע לך שהיום מכרתי אמה לשחוט או בתה מכרתי לשחוט, שמא כבר נשחטה:

ביום טוב האחרון של חג. היו מרבים בשמחה מפני שרגל בפני עצמו הוא וחביב עליהן. והאי דלא חשיב ערב יום טוב ראשון של חג, משום דכולי עלמא טרידי בסוכה ולולב ואין להם פנאי להרבות בשחיטה:

אף ערבי יום הכיפורים בגליל. ולא ביהודה ובשאר ארצות, שלא היו אוכלים ערב יום הכיפורים אלא בשר עוף ודגים כדמוכח בבראשית רבה גבי ההוא חייטא דזבן נונא:

בזמן שאין לו ריוח. הפסק בינתיים, שמכר האם היום:

אבל יש לו ריוח. שמכר את הראשונה אתמול והשניה היום:

אין צריך להודיעו. שאני אומר אתמול שחטה הראשון. פירוש אחר, בזמן שאין לו ריוח שהוא נחפז ומהיר לקנות שמראה שרוצה לשחוט היום. אבל יש לו ריוח שאינו נחפז בקנייתו, אינו חייב להודיעו, דשמא לצורך יום אחר הוא קונה. ורבי יהודה לפרושי מלתיה דת״ק אתי ולא לאפלוגי עליה:

ומודה ר׳ יהודה. אע״פ שלקח זה היום וזה למחר. ולפירוש השני, אף על פי שאינו נחפז ומהיר לקנות:

את האם לחתן ואת הבת לכלה. אורחא דמלתא נקט, דאורח ארעא לעשות סעודה טפי בבית החתן מבבית הכלה, הלכך האם לחתן שהיא גדולה, והבת שהיא קטנה לכלה: