Mishnah.org Logo

Mishnayos Chullin Perek 3 Mishnah 1

חולין פרק ג׳ משנה א׳

1

These wounds constitute tereifot in an animal, rendering them prohibited for consumption: A perforated gullet, where the perforation goes through the wall of the gullet, or a cut windpipe. If the membrane of the brain was perforated, or if the heart was perforated to its chamber; if the spinal column was broken and its cord was cut; if the liver was removed and nothing remained of it, any of these render the animal a tereifa. Additionally, a lung that was perforated or that was missing a piece renders the animal a tereifa. Rabbi Shimon says: It is not a tereifa unless it is perforated through to the bronchi. If the abomasum was perforated, or the gallbladder was perforated, or the small intestines were perforated, it is a tereifa. It is also a tereifa in a case where the internal rumen was perforated or where the majority of the external rumen was torn. Rabbi Yehuda says: For a large animal, a tear of one handbreadth renders it a tereifa, while for a small animal, it is a tereifa only if the majority of it was torn. And it is a tereifa where the omasum [hemses] or the reticulum was perforated to the outside, i.e., to the abdominal cavity, but not if the perforation was between the two. Likewise, if an animal fell from the roof, or if the majority of its ribs were fractured, or if it was clawed by a wolf, it is a tereifa. Rabbi Yehuda says: If it was clawed by a wolf in the case of a small animal, i.e., a sheep or goat; or clawed by a lion in the case of a large animal, i.e., cattle; or if it was clawed by a hawk in the case of a small bird; or if it was clawed by a large bird of prey in the case of a large bird, then it is a tereifa. This is the principle: Any animal that was injured such that an animal in a similar condition could not live for an extended period is a tereifa, the consumption of which is forbidden by Torah law.

אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה. נְקוּבַת הַוֶּשֶׁט, וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ, נִקַּב הַלֵּב לְבֵית חֲלָלוֹ, נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְנִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, נִטַּל הַכָּבֵד וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנּוּ כְלוּם, הָרֵאָה שֶׁנִּקְּבָה, אוֹ שֶׁחָסְרָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁתִּנָּקֵב לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת. נִקְּבָה הַקֵּבָה, נִקְּבָה הַמָּרָה, נִקְּבוּ הַדַּקִּין, הַכֶּרֶס הַפְּנִימִית שֶׁנִּקְּבָה, אוֹ שֶׁנִּקְרַע רֹב הַחִיצוֹנָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַגְּדוֹלָה טֶפַח, וְהַקְּטַנָּה בְּרֻבָּהּ. הַמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ לַחוּץ, נָפְלָה מִן הַגַּג, נִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ, וּדְרוּסַת הַזְּאֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דְּרוּסַת הַזְּאֵב בַּדַּקָּה, וּדְרוּסַת אֲרִי בַּגַּסָּה, דְּרוּסַת הַנֵּץ בָּעוֹף הַדַּק, וּדְרוּסַת הַגַּס בָּעוֹף הַגָּס. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חַיָּה, טְרֵפָה:

א׳
Bartenura

אלו טרפות. מיקב הושט – the gullet has two skins: the red outer one and the white inner one. If he punctured this one without the other, it is valid–fit; if he punctured both of them, even this one that does not correspond to that one, it is “torn” [and not kosher]. And each perforation is a little bit.

ופסוקת הגרגרת – through most of its width, and it is not torn until he tears most of the cavity. But the thickness of the tip–lobe doesn’t complete towards the majority. But especially, when it was torn in its width, it is disqualified–unfit in its majority., but in its length of the windpipe, even if there didn’t remain in it other than one limb–vertebra of the spinal column above to the side of the head and one vertebrae of the spinal column–limb below near the laps (i.e., extreme ends) of the lungs, it is kosher–fit, because all the time that the animal pulls its neck more, the slit becomes smaller and is not seen.

ניקב קרום של מוח – the brain has two membranes [surrounding it]. The upper one is attached to the bone of the skull and the second is adjacent to the brain. If the upper one is punctured and the second [membrane] that is adjacent to the brain is enduring, it is kosher–fit. If he punctures the second [membrane] that is adjacent to the brain even though the upper [membrane] endures, it (i.e., the animal) is torn–not kosher, and even though the bone is not punctured.

ניקב הלב לבית חללו – the heart has two cavities. The large one is to the right side of the animal. The smaller cavituy is to the left side. If the heart is perforated at all and the the perforation reaches to one of these two cavities, it is considered torn–unfit. And similarly, if it perforated the cartilage that is in the heart that is made like a canal–duct and it is called the stem of the heart, it is torn–unfit (i.e., not kosher).

נשברה השדרה – the vertebrae of the spine–backbone.

ונפסק החוט (the spinal cord is severed) – like a white cord that projects from the brain and passes through the entire length of the spine. And a thin membrane surrounds the [spinal] cord. But if the majority of what surrounds the width of this membrane, that is the [spinal] cord is severed and it is torn, even if the backbone is not broken, but rather, it (i.e., the Mishnah) took the usual incident, for most of the severing of the [spinal] cord is through the breaking of the backbone–spine.

ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום – it is torn–unfit (i.e., not kosher). Until there should remain an olive’s bulk in the place of the bile–gall and an olive’s bulk in the place that it lives from there, which is the place of its suspension when it is interwoven and attached under the kidneys. But if there remained in it less than two olives-bulk in these two places, or even more than two-olives’ bulk but not in these two places, it is torn–unfit (i.e., not kosher).

הריאה שניקבה – the lung has two thin membranes, if this one was punctured without that one, it is kosher–fit. If both were punctured and the wind–air comes out when we blow it up, it is torn–unfit (i.e., not kosher). And the reason for a punctured lung, they (i.e., the Rabbis) forbade all of the adhesions of the lobes of the lung to each other that are in the lung when they are in a place where they are made to be severed. Because there is no adhesion without a puncture, for the lung draws all kinds of liquids and the liquid becomes thick within it and goes out gradually through the puncture and it becomes thick and becomes a membrane. And when the adhesions are in a place where they don’t make to be severed, as, for example, a lobe with a lobe in their order (i.e.., the lung has five lobs – Talmud Hullin 47a), this one protects that one and returns to its health and the perforation is not revealed, but when they are in the place that they are made to be severed, the membrane breaks apart and the perforation is revealed.

או שחסרה – such as, for example when one of the five lobs that the lung has is missing. But if one of the three lobes on the right side is missing, there are those who say that the minor lobe of the lung completes it and it is kosher. But if the minor lobe the lung is missing, there are those who pronounce it fit for use, for this is not something missing, for many animals lack a minor lobe of the lung. Such is proven in the Gemara (Tractate Hullin 47a at the bottom).

עד שתנקב לבית הסמפונות (until the perforation of the lungs reaches the starting point of the ramified blood vessels–arteries or bronchia) – small branch sinews of the nervus ischiadicus–bronchial tubes that stretch out with the lung, all of which spill into the large arteries–bronchia. And the בית הסמפונות–bronchial tubes, as it is taught In this Mishnah, meaning to say, to the large bronchial tube from which all of the tubes pour into it. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.

ניקבה הקיבה – a puncture going all the way through into the cavity, a bit.

ניקבה המרה (if the gallbladder is pierced) – its pocket; to the place where the live does not close it off.

ניקבו הדקין – the intestines ., to a place where there aren’t other small bowels near the perforation to protect it, but the anus sphincter retracts and makes a puncture to its neighbor, its neighbor defends it (see Rashi, Tractate Hullin 48b – which surround it.

כרס הפנימי (innermost belly is pierced) – the entire belly–stomach is called the inner belly and its piercing is by a little bit. The outer belly, the flesh that covers most of the belly, and it is a thick membrane passing over all of the cavity from the chest to the thighs. But the belly, a small portion of which is hidden underneath the ribs of the chest. But most of it is under that same membrane. But if the majority of it was torn as stated, meaning that we say how much of the membrane corresponding to the majority of the stomach, if that membrane is torn, it is kosher.

הגדולה טפח (in the case of a large animal – a handbreadth) – with a large bull, if it is torn a handbreadth, it is [considered] “torn”–unfit (i.e., not kosher), even though it is not the majority, but with a small calf, when the greater part is torn, even though it is not a handbreadth. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda.

המסס ובית הכוסות (the first stomach of ruminants and the second stomach of ruminants) – the end of the stomach is shaped like a hat and is called the second stomach of ruminants, and the first stomach of ruminants is attached to it. But surrounding their attachment, when one comes to separate them, there is a wall to this one and a wall to that one, and in the middle, they pour one into the other, and the food enters from the second stomach to the first stomach and from the first stomach to the maw and from the maw to the small intestines.

שניקבו לחוץ – that the perforation appears from the outside. Such as, for example, that they perforated either this one or that one, that is not in the place where they are attached. This excludes if they perforated at the place of their attachment, which is kosher, because the wall of the first stomach protects over the perforations of the second stomach, and the wall of the second stomach protects over the perforations of the first stomach.

נפלה מן הגג – and he slaughtered it immediately, it is [considered] “torn,”–unfit (i.e., not kosher0, if it could not walk on its legs after it fell, for we are concerned lest its limbs were crushed, but if it walked at its full height, it is [considered] fit–kosher and doesn’t require examination. But if it stood and couldn’t walk and he slaughtered it, it requires examination. And similarly, if he waited a period of twenty-four hours after it had fallen and he slaughtered it, even though it didn’t walk nor stand, it is kosher–it and requires examination. But this examination is in the inner cavities of the body to see if its limbs were crushed. But the womb and similarly the organs, the cutting of which is an indication that the animal has been slaughtered according to the ritual (i.e., the windpipe and the gullet), there is no concern regarding crushing of the limbs.

נשתברו רוב צלעותיה – the animal has twenty-two large ribs which have marrow, eleven from here (i.e., one side) and eleven from there (i.e., the other side). If six were broken from here and six were broken from there, or eleven from here and one from here, this means that most of its ribs were broken. But this is when they were broken towards the spinal cord, because there is its life, and not from the half that are towards the side of the chest.

ודרוסת הזאב – who strikes the animal with its nails and places in it poison and burns it. For there is no attacking with paws or claws other than by hand, but not with the foot. And there is no attack–mauling other than with foreknowledge. And the attack with paws or claws that they spoke of, requires examination corresponding to the intestines, such as, for example, a doubtful attack with paws–claws or that he saw that it was mauled, but the place of the attack is not recognized from the outside, it requires examination of its back and its stomach and its sides and all that corresponds to [the place of] the intestines. But if the flesh is reddened there, it is “torn”–unfit (i.e., not kosher). But if it is definitely a mauled animal, one examines the place of the mauling and sees if the flesh is reddened, it is “torn,” and if not, it is kosher.

דרוסת הזאב בדקה – but with a large animal, its poison is not strong enough to burn it.

ודרוסת ארי בגסה – and all the more so, with a small animal. But Rabbi Yehuda comes to explain the words of the First Tanna–teacher, but not to dispute him. And the Halakha is according to him.

הנץ (hawk) – ASHPARVIR – in the foreign tongue.

בעוף הדק – doves and birds.

דרוסת הגס – ASHTOR.

בעוף הגס – geese and chickens.

זה הכלל – to include seven kinds of torn animals which are not mentioned in the Mishnah and these are: a) the thigh-bone that jumped from its place from the cavity in the bone of the fat-tail that is inserted into it, and that consumes its sinews; b) it smote even one kidney, and all the more so, in both of them. And its beating reached to the place of the indentation of the kidneys (Tractate Hullin 55b); c) spleen where a complete perforation was made in its thickest part. And if their remained there like the thickness of a golden Denar, it is kosher; d) the gullet and windpipe which are torn loose from the connection so that the larger portion of their circumference is detached (see Tractate Hullin 44a), meaning to say that they were detached in several places and w ere connected here and there a bit; e) a rib was uprooted completely from its root. For especially, they broke, as is taught I our Mishnah that we require the majority, but if one rib was uprooted from its root until half of the vertebrae of the spinal column, it is “torn”–unfit (i.e. not kosher); f) a skull that sustained many beatings on the skull and the membrane was not reduced in size nor perforated. If the larger portion of it was crushed (see Talmud Hullin 42b), that is, crushed, it is “torn” (not Kosher); g) and flesh hat covers the vast majority of the stomach, also is according to the one who sates that the Tanna–teacher brings it in [the words], “this is the general principle.” But it is not mentioned explicitly in the Mishnah, because they do not explain the outer stomach which is taught in the Mishnah which is flesh that covers most of the stomach, as I explain above. And similarly, the Tanna–teacher brings in “this is the general principle” an animal whose back legs were severed from the knee and its surrounding parts and above, it is “torn,” (i.e., not kosher). And a loss in the spine–backbone, if one vertebrae of the spinal column was missing, it is “torn,” (and not kosher). Skin flayed in consequence of bruises, scabs, etc. where the skin fell and completely stripped, or on account of boils or on account of work, is “torn.” And animal’s lungs that were shrunk, whose lungs had shriveled (see Tractate Hullin 55b) and became like dried palm branches on account of fear that humans are frightening the, specifically at the hand of Heaven as Is taught further on that the animal is kosher because of the adornment of the lung, but not by the hand of mankind. And all of these “torn” are included by the Tanna in “this is the general principle.”

כל שאין כמוה חיה (Any the like of which does not live) – that were struck with a blow, for the cattle were not struck – its example is able to live.

אלו טרפות. ניקב הושט. שני עורות יש לו לושט, החיצון אדום והפנימי לבן. אם ניקב זה בלא זה כשרה, נקבו שניהן אפילו זה שלא כנגד זה, טרפה. וכל נקב במשהו:

ופסוקת הגרגרת. לרחבה ברובה. ואינה טריפה עד שיפסק רוב החלל. ועובי התנוך אינו משלים לרוב. ודוקא כשנפסקה לרחבה הוא דפסולה ברובה, אבל לארכה של קנה, אפילו לא נשתייר בה אלא חוליא אחת למעלה לצד הראש וחוליא אחת למטה סמוך לכנפי ריאה, כשרה, לפי שכל זמן שהבהמה מושכת צוארה יותר הסדק מתמעט ואינו נראה:

ניקב קרום של מוח. שני קרומים יש למוח, העליון דבוק לעצם הגולגולת, והשני הסמוך למוח. אם ניקב העליון והשני הסמוך למוח קיים, כשירה. ניקב השני הסמוך למוח אע״פ שהעליון קיים, טרפה, ואע״פ שלא ניקב העצם:

ניקב הלב לבית חללו. שני חללים יש ללב, הגדול לצד ימין הבהמה, וחלל קטן לצד שמאל. אם ניקב הלב במשהו והגיע הנקב לאחד משני אלו החללים, טרפה. וכן אם ניקב בסחוס שבלב העשוי כעין ביב והוא קרוי קנה הלב, טרפה:

נשברה השדרה. חוליות השדרה:

ונפסק החוט. כמין חוט לבן יוצא מן המוח ועובר על פני אורך השדרה כולה, וקרום דק מקיף את החוט. ואם נפסק רוב הקיפו של קרום זה ברחבו, היינו נפסק החוט וטריפה, ואפילו לא נשברה השדרה, אלא אורחא דמלתא נקט, דרוב פסיקת החוט על ידי שבירת השדרה הוא:

ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום טריפה. עד שישתייר כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה משם, דהיינו מקום תלייתה כשהיא מעורה ודבוקה תחת הכליות. ואם נשתייר בה פחות משני זיתים בשני מקומות הללו, או אפילו יותר משני זיתים ושלא בשני מקומות הללו, טריפה:

הריאה שניקבה. שני קרומים דקים יש לריאה, ניקב זה בלא זה, כשרה. ניקבו שניהן והרוח יוצא כשנופחים אותה, טריפה. ומטעם ריאה שניקבה נאסרו כל הסירכות שבריאה כשהם במקום דעבידי לאינתוקי, לפי שאין סירכא בלא נקב, שהריאה שואבת כל מיני משקה והמשקה נעשה עב בתוכה ויוצא מעט מעט דרך הנקב ונקפה ונעשה קרום. וכשהסירכות במקום דלא עבידי לאינתוקי, כגון אונא באונא כסדרן, זו מגינה על זו וחוזרת לבריאותה ואין הנקב מתגלה, אבל כשהם במקום דעבידי לאינתוקי, הקרום מתפרק והנקב מתגלה:

או שחסרה. כגון שחסרה אחת מחמש אונות שיש לריאה. ואם נחסרה אחת משלש האונות של צד ימין, יש אומרים שהענוניתא משלמת וכשרה. ואם חסרה הענוניתא עצמה, יש מכשירין, דאין זה חסרון, שהרבה בהמות אין להם ענוניתא. כך מוכח בגמרא:

עד שתנקב לבית הסמפונות. קנוקנות קטנות המתפשטות בתוך הריאה כולן שופכין לסימפון הגדול. ולבית הסמפונות דתנן, כלומר לסמפון הגדול שכל הסמפונות שופכים לו. ואין הלכה כרבי שמעון:

ניקבה הקיבה. נקב מפולש לתוך חללה בכל שהוא:

ניקבה המרה. הכיס שלה. למקום שאין הכבד סותמתה:

ניקבו הדקין. בני מעים. למקום שאין דקים אחרים סמוך לנקב להגין עליו. אבל הדרא דכנתא דאנקיב לחבריה, חבריה מגין עליה:

כרס הפנימי. כל הכרס כולו קרוי כרס פנימי ונקובתו במשהו. כרס החיצונה, בשר החופה את רוב הכרס והוא קרום עב עובר על כל החלל מן החזה ועד הירכים. והכרס מיעוטו נחבא תחת צלעות החזה. ורובו תחת אותו קרום. ונקרע ברובו דקאמר, היינו שרואים כמה יש מן הקרום כנגד אותו רוב הכרס ואם נקרע שם רוב מה שיש מן הקרום כנגד הכרס, טריפה. ואם ממקום שהכרס כלה ולמטה נקרע אותו קרום, כשרה:

הגדולה טפח. בשור גדול אם נקרע טפח, טריפה, אע״ג דלא הוי רובה. ובעגל קטן מטרפא ברובה, אע״ג דלא הוי טפח. והלכה כרבי. יהודה:

המסס ובית הכוסות. סוף הכרס עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות, והמסס מחובר בו, וסביב לחבורן כשבאים להבדילן יש דופן לזה ודופן לזה, ובאמצע הן שופכין זה לתוך זה, והמא. כל נכנס מבית הכוסות להמסס ומן המסס לקיבה ומהקיבה לדקין:

שניקבו לחוץ. שהנקב נראה מבחוץ. כגון שניקבו או זה או זה שלא במקום חבורן. לאפוקי אם נקבו במקום חבורן דכשר, לפי שדופן המסס מגין על נקבי בית הכוסות, ודופן בית הכוסות מגין על נקבי המסס:

נפלה מן הגג. ושחטה מיד, טריפה, אם לא הלכה ברגליה אחר נפילתה. דחיישינן שמא נתרסקו אבריה. ואם הלכה מלא קומתה, כשרה ואינה צריכה בדיקה. ואם עמדה ולא הלכה ושחטה, צריכה בדיקה. וכן אם שהתה מעת לעת אחר שנפלה ושחטה, אע״פ שלא הלכה ולא עמדה, כשרה וצריכה בדיקה. ובדיקה זו בחלל הגוף בפנים לראות אם נתרסקו אבריה. ובית הרחם וכן הסימנים אין בהם משום ריסוק אברים:

נשתברו רוב צלעותיה. עשרים ושתים צלעות גדולות שיש בהן מוח יש לבהמה, אחד עשר מכאן ואחד עשר מכאן. נשתברו שש מכאן ושש מכאן, או אחד עשר מכאן ואחד מכאן, זהו נשתברו רוב צלעותיה. והוא שנשברו מחציין כלפי השדרה, לפי ששם חיותה, ולא מחציין לצד החזה:

ודרוסת הזאב. שמכה בצפרניו בבהמה ומטיל בה ארס ושורפה. ואין דריסה אלא ביד, אבל לא ברגל. ואין דרוסה אלא מדעת. ודרוסה שאמרו, צריכה בדיקה כנגד בני מעיים, וכגון ספק דרסה או שראה שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ, צריכה בדיקה גבה וכריסה וצדיה וכל שכנגד בני מעיים. ואם האדים שם בשר, טריפה. ואם ודאי דרוסה היא, בודק כנגד מקום הדריסה ורואה אם האדים הבשר, טריפה, ואם לאו כשרה:

דרוסת הזאב בדקה. אבל בגסה לא אלים זיהריה למקלייה:

ודרוסת ארי בגסה. וכל שכן בדקה. ורבי יהודה לפרושי מלתיה דת״ק אתי ולאו לאפלוגי עליה. והלכה כמותו:

הנץ. אשפרוי״ר בלע״ז:

בעוף הדק. יונים וצפורים:

דרוסת הגס. אשטו״ר:

בעוף הגס. אווזים ותרנגולים:

זה הכלל. לאתויי שבעה מיני טרפות שלא הוזכרו במשנה ואלו הן. [א׳], קולית הירך שקפץ ממקומו מן החור שבעצם האליה שהוא תחוב בו, והוא דאיעכול ניביה. [ב׳], לקתה אפילו בכוליא אחת, וכל שכן בשתיהן. והוא דמטיא לקותא למקום חריץ של כוליא. [ג׳], טחול שניקב נקב מפולש במקום עבה שבו. ואם נשתייר בו כעובי דינר זהב, כשר. [ד׳], סימנים שנדלדלו ברובן, כלומר שנתלשו בכמה מקומות ומחוברים כאן מעט וכאן מעט. [ה׳], נעקרה צלע מעיקרה. דדוקא נשתברו תנן במתניתין דבעינן רובא, אבל נעקרה צלע אחת מעיקרה עד חצי חוליותה, טריפה. [ו׳], גולגולת שהוכתה מכות רבות על גולגולתה ולא נפחתה ולא ניקב הקרום, אם רובה נחבסה דהיינו נתרוצצה, טריפה. [ז׳], ובשר החופה את רוב הכרס ברובו, נמי איכא למאן דאמר דתנא מייתי ליה בזה הכלל. ולא הוזכר בפירוש במשנה, לפי שאינם מפרשין הכרס החיצונה ששנוי במשנה שהוא בשר החופה את רוב הכרס כדפרישנא לעיל. וכן מייתי תנא בזה הכלל בהמה שנחתכו רגליה האחרונים מן הארכובה ולמעלה, טריפה. וחסרון בשדרה, שאם חסרה חוליא אחת, טריפה. וגלודה, שנפל עורה והופשטה כולה, או מחמת שחין או מחמת מלאכה, טריפה. וחרותה, שצמקה ריאה שלה ונעשית כחריות של דקל מחמת פחד שהבעיתה אדם, דדוקא בידי שמים תנן לקמן שהיא כשירה משום דהדרא בריאה, אבל לא בידי אדם. וכל הני טרפות רבינהו תנא בזה הכלל:

כל שאין כמוה חיה. שלקתה מכה. שאין בהמה לקויה דוגמתה יכולה לחיות: