Mishnah.org Logo

Mishnayos Chullin Perek 2 Mishnah 1

חולין פרק ב׳ משנה א׳

1

In the case of one who slaughters by cutting one siman, i.e., the windpipe or the gullet, in a bird, and two simanim in an animal, his slaughter is valid, and the halakhic status of the majority of one siman is like that of the entire siman. Rabbi Yehuda says: The slaughter is not valid until he cuts the veins [haveridin], i.e., the major blood vessels in the neck. If one cut half of one siman in a bird or one and a half simanim in an animal, his slaughter is not valid. If one cut the majority of one siman in a bird or the majority of two simanim in an animal, his slaughter is valid.

הַשּׁוֹחֵט אֶחָד בָּעוֹף, וּשְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. וְרֻבּוֹ שֶׁל אֶחָד, כָּמוֹהוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּשְׁחֹט אֶת הַוְּרִידִין. חֲצִי אֶחָד בָּעוֹף, וְאֶחָד וָחֵצִי בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. רֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה:

א׳
Bartenura

השוחט אחד בעוף – Because in that ab initio, it was necessary to slaughter two organs (i.e, both the windpipe and the esophagus) even with fowl, the Mishnah teaches "השוחט" –” he who ritually slaughters”, which implies that [only] one organ, for fowl [is required] de facto, but not ab initio. But two [organs are required] for cattle, ab initio, for how far does one go to slaughter [ritually]. Alternatively, because it was necessary to teach most of one [organ must be ritually slaughtered] like it, specifically de facto, for ab initio one must intend to slaughter the entire organ. And one [organ] in regard to fowl, fulfills one’s duty that it is fit, is from a Biblical verse, as it is written (Leviticus chapter 11, verse 46): “These are the instruction concerning animals, birds, all living creatures that move in the water [and all creatures that swarm on the earth],” the Bible attached [the category of] fowl between cattle and fish, to obligate [the ritual slaughter of] two organs, it is impossible that there was [already] an analogy made with fish; to exempt him [from doing any slaughtering] was impossible, since it was already compared to cattle. How was this accomplished? They (the Rabbis) made it ritually valid (for fowl) with one organ. And the act of ritual slaughter from the neck and and with two organs. Five things invalidate the act of ritual slaughter: שהייה–pausing during the act of slaughtering, דרסה–pressing the knife (adding muscular force to the cutting capacity of the knife, instead of passing the latter to and back (Hullin 20b), חלדה–pressing the life under cover; הגרמה–cutting the animal’s throat in a slanting direction (letting the knife slide beyond the space ritually designated for cutting); and עיקור–tearing loose the windpipe and esophagus before cutting, all of them are derived in the Gemara, regarding the esophagus and the windpipe and on the majority of one organ for fowl and on the majority of two organs for cattle.

עד שישחוט את הוורידים – like kinds of sinews upon the two sides of the windpipe, and regarding the foul alone, Rabbi Yehuda speaks, in order to remove its blood, since he roasted it entirely as one. And ritual slaughter, as stated by Rabbi Yehuda, not exactly, but rather that he should perforate the jugular vein prior to a skin–cover–membrane forms over the blood. For further blood will not come out, even though salting; but the Halakha does not follow Rabbi Yehuda.

רוב איד בעוף וכו' – And even though it is taught at the beginning of the Mishnah that most of one organ is like it, the Mishnah retracted here by teaching that one organ [is required] for fowl, etc., whether one is speaking about non-sacred meat or with meat dedicated for sacrificial purposes., for if we would teach only about non-sacred meat, I might say that it is enough for most [of one organ] because it was not for the blood that he needed it, but for the Holy Things (i.e. Sacrifices) for which the blood was necessary, it would not suffice to slaughter most of the organ; hence it comes to teach us that this was not the case.

השוחט אחד בעוף. משום דלכתחלה מיבעי לשחוט שני סימנין אפילו בעוף, תנא השוחט, דמשמע דאחד בעוף דיעבד אין לכתחלה לא. אבל שנים בבהמה לכתחלה הוי, דעד כמה לשחוט וליזול. אי נמי, משום דבעי למתני רובו של אחד כמוהו דדוקא דיעבד, דלכתחלה צריך שיתכוין לשחוט כל הסימן כולו. ואחד בעוף נפקא לן דכשר, מקרא דכתיב (ויקרא י״א) זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים, הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים, לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים, לפטרו בלא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה, הא כיצד, הכשרו בסימן אחד. ושחיטה מן הצואר ובשני סימנים. וחמשה דברים הפוסלים את השחיטה, שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור, כולהו גמרא גמירי לה. דתניא, וזבחת כאשר צויתיך, מלמד שנצטוה משה בעל פה על הלכות שחיטה, על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה:

עד שישחוט את הוורידים. כמין חוטין שעל שני צדי הקנה. ואעוף בלבד קאי רבי יהודה, כדי להוציא את דמו, הואיל וצולהו כולו כאחד. ושחיטה דקאמר רבי יהודה. לאו דוקא, אלא שינקב הוורידין בשעת שחיטה קודם שיקרוש הדם דתו לא נפיק על ידי מליחה. ואין הלכה כרבי יהודה:

רוב אחד בעוף כו׳ ואע״ג דתנן ברישא רובו של אחד כמוהו, הדר תנא הכא רוב אחד בעוף וכו׳, חד בחולין וחד בקדשים. דאי אשמעינן בחולין הוה אמינא חולין הוא דסגי ליה ברובא משום דלאו לדם הוא צריך, אבל קדשים דלדם הוא צריך לא תסגי ליה ברובא, קמשמע לן: